תודי בזה אמא, אני אמות לך בין הידיים. ..

"אין לי מה לאכול! " אני אומרת לך ואת שותקת. מנסה להביא פתרונות אבל את יודעת מה יקרה בסוף.
אין לי מה לאכול – אני לא אוכלת..
פעם אמרת לי להפסיק עם המתוקים כי הם מוציעים לי פצעים על הפנים- אז הפסקתי. הפסקתי לאכול את המתוקים.
פעם אחרת אמרת לי להפסיק לאכול כל כך הרבה לחם! "זה משמין – אם את רוצה להיות שמנה אז תאכלי- אם לא- תעשי את השיקולים שלך"- אני לא רוצה להיות שמנה. הפסקתי לאכול לחם.
בארוחת צהריים מה אני עושה? לוקחת פה ושם דברים שבארון. את באה ואומרת לי "תפסיקי לאכול את כל הדברים הקטנים האלה! זה לא ארוחה! " את מתעצבנת יותר מפעם לפעם. ..
אבל זאת הארוחה שלי..
הפסקתי לאכול "ארוחת" צהריים.
בערב אני מגיעה והינה אותו הסיפור- אין לי מה לאכול .. אז אני אוכלת ביצה ומורידה מהשולחן.
הפסקתי לאכול ארוחת ערב.
ואת, את יודעת את זה.
תודי בזה אמא, אני אמות לך בין הידיים…