תודה, פשוט תודה. [ לקוראים לי, ובכלל לחברי האתר, אני אעריך את הגבתכם.]

שלום לכולם!, ותודה רבה למי שמקדיש/ה מזמנו בשביל לקרוא את זה.!
אני מעריכה את זה, מאוד.
אז מה שרציתי לספר לכם זה קצת עליי.
אני ילדה שלוקחת על עצמה יותר ממה שהיא יכולה לסחוב.
ואני לא הבנתי את זה בזמן הנכון, בן אדם שעד לפני כמה ימים הייתה לי שנאה רבה אליו, גרם לי להבין זאת.
ומה הוא עשה?, בסהך הכל לקח אותי לעוד אחת מהשיחות שלי איתו, שבהן הוא אומר לי כמה רע אני גורמת לאנשים בכך שאני אומרת ברפובליקה שאין[ לדעתי.] אלוהים.
בכל זאת, הרב של הבית ספר, זה התפקיד שלו, לא?.
אני מודה בשנאתי אליו, שנאה שעוברת כמו אנרגיה שמתגלגלת, שנאה שעוברת למשהו אחר, שעדיין לא גילתי מה הוא. רגש מבולבל, אני עדיין כועסת בחלקי על הבן אדם הזה, הוא פגע בי, לא מעט, אבל אני לא כועסת כמו מקודם לשיחה.
טוב אז מה היה בשיחה שהסעיר אותי כל כך?,
הוא שאל על החיים שלי, סיפרתי, פרקתי כמה דברים, הוא אמר לי שאני מעמיסה עליי יותר מידי, והוא צודק, הוא נתן לי עצה, לחשוב על עצמי. ותאמינו או לא, זה עזר בכל כך הרבה מובנים.
אני כבר לא מרגישה את אותו העומס בלימודים, אני כבר לא מרגישה נימה צינית בשיחה אישית עם חברה טובה, אני לא מרגישה שמשהו חסר לי. אם אני מרגישה קושי מצד בן אדם מסוימם, או מטרה מסוימת אני פשוט משנה אותה מעט,
אני מצאתי תחביב, מצאתי אותו רק עכשיו, אחריי שאני כותבת שנה וחצי, מצאתי את התחביב שלי, הוא לקרוא כמובן. סיימתי ספר של 394 ביומיים. טרילוגיה, אני מחכה למחר בשביל ההמשך, בזמן הזה שחיכיתי בקוצר רוח לספר השני בטרילוגיה[ הספרנית אמרה לי שבוע שעבר שהוא יהיה בהישג ידה רק בשלישי לאחר החופש.] לקחתי עוד ספר, שיש לו חמישה חלקים, שלושה מהספרים הם הקצרים [בעלי 400+ עמודים.] והאחרים מעל 520+.
ואל תשכחו את הטרילוגיה הקודמת, והבטחתי לעצמי שאני אקרא גם עוד טרילוגיה.
הנקודה שלי היא כאן, מאז שהתחלתי לקרוא בצורה כזאת, כל החיים שלי שונים, בחיים שלי לא קראתי בצורה כזאת, לא סיימתי ספר מעל 150 עמודים,
אני בעלת קושי קריאה, ומבחינתי זה הישג עצום לקרוא ככה!.
אנשים אומרים לי שהצורת דיבור שלי השתנה בזמן כל כך מועט[ לדעתי, הכתיבה שלי מעט שונה, לפחות כאן, אבל לא ברמה.]
כשקראתי את הרמה של הסופרים האחרים והשוותי ביננו, זה גרם לי להבין, שאני לא מוכנה עוד לכתיבה, לא עכשיו לפחות, אני במחסום כתיבה, ואני מתעסקת בקריאה כל הזמן[ בשבת האחרונה ביליתי שש שעות רצופות של קריאה. אני קוראת באוטובוס, בבית הספר, כשאני אצל חברות, בסופר, כמעט בכל מקום!.]
יש לי עוד עשרה ספרים לקרוא, הספר הכי קצר הוא 126 עמודים, הוא ספר מעבר בין אחת מהסדרות. כל שאר הספרים מינימום 390 עמודים.
אני יודעת שחלקכם לא מבינים כל כך את הפואנטה כאן, אבל הנקודה שלי היא שאני פורשת.
לא יודעת אם לתמיד, או זמנית, אני גם אכתוב את זה בפרטים עליי[ קצת עליי.], אני אסביר גם שם. אני פשוט לא מרגישה מוכנה, אני לא רוצה לאכזב קוראים שלי עם כתיבה שלדעתי בזויה, וזה לא קשור להערכה עצמית, כי אני אוהבת ומעריכה את זה עצמית, אבל אני מודעת גם לחסרונות שלי. אני גם לא יודעת אם תאהבו את הכתיבה החדשה שלי, או אם בכלל תסתכלו לכיווני כשאחזור, אבל שווה לקחת סיכון.
אני רוצה בבקשה טובה ממכם. תענו לי על השאלה הבאה:
לדעתכם, מכתיבת הקטע הקצר הזה, הכתיבה שלי רהוטה ונכונה?, או שפת רחוב פשוטת עם?. הרבה אנשים אומרים לי שהיא שפה גבוהה. ולא מאמינים לגילי. אגב בת כמה אני נשמעת לכם?[ אל תבדקו בפרטים עליי.. זאת המטרה לא.]
אני מתנצלת, ואני מקווה שמישהו יתייחס אל הטיעונים שלי.
אני אתגעגע, אני יודעת את זה, אבל זה גם פוגע בי באיזה מקום, כן, אני פשוט עמוסה יותר מידי, חוגים, משפחה, תחביבים, טוב לי לסדר את היום, הקריאה באמת עוזרת לי ואני מצטערת על כל רגע שיכולתי לקרוא ולא עשיתי את זה. אבל אני צריכה לנוח מהכתיבה שלי, אני צריכה ללמוד, כדי להיות טובה יותר.
טוב במקום לשבור את מוחי עם מחשבות על התגובות, הלכתי לסיים את הספר[ נשארו לי 80 עמודים ולא קראתי בו עד שקיבלתי את החלק הבא כדי לא להיות במתח..]
להתראות, מקווה שבקרוב.