תודה סבתא, על הכל.

תודה לך סבתא על כל מה שנתת לי.
על 13 שנים של חום ואהבה שהשקעת בי.
על כך שכל שבת שהייתי באה היית קמה וטורחת כדי להכין לי את האורז והקציצות שאני כלכך אוהבת.
לפעמים לקחתי את זה כמובן מאליו, מה שהיה טעות, חשבתי שסבתא זו סבתא והיא תמיד תהיה איתי.
והיום כשהלכת הבנתי כמה את חסרה לי.
כמה אני צריכה אותך.
כמה אני מצטערת שכל פעם שסיפרו לי על המצב הייתי שותקת.
על כך שאני מנסה להסתיר רגשות.
אומרים לי שאת במקום יותר טוב עכשיו, אני מקווה שזה נכון.
וכשאני חושבת על הבית שלך המקום החם והנעים שעומד להפוך לבית של מישהו אחר.
מישהו שהוא לא את.
כדי להזכיר לעצמי שחיית חיים מלאים וזכית לראות את הנכדים שלך ואת הנינים.
אקח את אלבום יום הולדת 80 שבו יש ברכות מכל המשפחה ותמונות של כולנו, היית מאמינה שעדיין יש לי את המגבון של המסעדה בה יצאנו לחגוג?
כמה חסרת בארוחת החג בראש השנה, ובחתונה שהייתה לפני כמה ימים.
כנראה שלי לא יהיה את אותו המזל שהיה ויש לבני הדודים שלי משני הצדדים, שסבתא שלהם תשב ותשחק עם הילדים שלהם.
סבתא, אם רק היית יודעת כמה את חשובה לי.
אם רק הייתי מספיק אמיצה כדי לבוא לבית החולים ולומר לך.
אתמול אבא אמר לי להתפלל בשבילך אבל לא עשיתי כלום כי הייתי עם בת דודה שלי.
עכשיו זה מאוחר מדי, סבתא זה באשמתי?
ואם אני כבר מאחלת לך משהו לעתיד זה שתמשיכי את החיים שלך עם סבא שם למעלה.
מאז שנכנסת לבית החולים כלום לא אותו הדבר, אבא נשמע עייף ועצוב.
זה פשוט לא הגיוני שזה נגמר…
זה לא אמור להיגמר.
אז תודה לך סבתא, על כל מה שעשית בשבילי ובשביל כולנו.
אני מוקירה ומודה לך על הכל.
אני אוהבת אותך…