תודה אמא!- תודה אבא! (ואני צינית)

השנים מלמדים אותך להעריך את מה שיש לך בידיים.. אבל אני.. לא מעריכה.
למה?
כי יש לי בלב חור ענק, שגדל איתי עם השנים.
וזה לא בגלל אהבה.. או בגלל אכזבה.
יש דברים שעדיף לשמור בפנים.. או להוציא החוצה..
אבל כן, זה בעצם כן בגלל אכזבה.. איך קוראים לזה בכלל יש לזה שם??
האם אמא שסבלה אותי תשע שנים בבטן באמת יכולה לגרום לחור בלב הזה לגדול??
עובדה בעצם היא כבר גרמה..
ואבא שתמיד אהבתי, שתמיד הראה לי אהבה פשוט ביום אחד ניפץ לי את האשליה..
הם לא הורים מושלמים..
וכן הדמעות שלי כבר לעולם לא היגמרו.
וכמה שבכיתי, וכמה שסבלתי, איש בחיים לא יכול לדעת, להבין, להרגיש את כל מה שאני הרגשתי!
איש בחיים לא יכול לבכות את הבכי שאני בכיתי!
זה לא בכי רגיל זה בכי של המון המון המון המון סבל וכאב..