תאומות.

מאז ומעולם אנה רצתה להיות שונה. 
היא רצתה לבלוט מבין כולם, להיות בכל דבר הראשונה. 
מאז ומעולם אנה רצתה להיות שונה. 
לא יכלה להסתפק בפחות ממושלם, השתדלה כל כך בכדי להיות הכי נבונה. 
מאז ומעולם אנה רצתה להיות שונה. 
אך פתאום לא הספיק לה להיות רק המוכשרת והחכמה.
היא היתה זקוקה למשהו אחר, משהו שיבדיל אותה מהשאר באמת. 

אנה מעולם לא רצתה כל כך חזק להיות שונה. 
וכך היא פגשה את חברתה, אנה. 
״אנחנו תאומות״ לחשה לה בחושך הדמות המחרידה,
״אפילו שמותינו זהים, קבלי את העובדה״. 
מאז ומעולם אנה ביקשה להיות שונה. 
ועכשיו קיבלה אנה את מבוקשה. 
״אני זו את״ רחשה בטירוף ידידתה,
״הופכות אנחנו דומות מיום ליום – אינך רואה?״ 
אנה המסכנה הביטה במראה, וראתה הבדלים עצומים בינה לבינה. 
היא הנידה את ראשה לשלילה, וכמה דמעות טהורות זלגו על לחייה. 
״את צודקת יקרה שלי, אך אל נא תבכי״ הושיטה היא את אצבעתה השלדית
ומחתה את דמעתה ״הדמעות אינן עוזרות. רק תתמקדי״ חריקה זדונית וטהורה בקעה מפיה, וצללה בחזרה לתוך מוחה של אנה האומללה,
שהניחה את ידה על השריטה שהופיעה על פניה. 
מאז ומעולם אנה קיוותה להיות שונה. 
עכשיו, היא רק רוצה לשקוע עמוק בשינה.