שתיים בלילה…

הרבה מילים עוברות לי בראש, אבל אף אחת מהן לא באמת יכולה לתאר איך אני מרגישה.
השעה שתיים בלילה ואני כותבת מילים שאפילו אני לא מבינה.
מה אני רוצה להגיד? שאני מתגעגעת אלייך? שאני אוהבת אותך?
כן, ממש.
אחרי שהשפלת אותי? אחרי שרדפתי אחרייך שלוש שנים ואת שברת לי את הלב שוב ושוב, בלי רחמים.
תמיד שמעתי מחברות, כמה אתה רוצה חברה, ואני כמו מפגרת עמדתי לך מתחת לאף, אבל לא באמת שמת לב עליי מה?
למה אני כותבת דווקא לך בשעות האלה? אני לא בטוחה. בעצם לא, אני יודעת את התשובה לזה..
אתה היית המוזה שלי, כמה? כבר 5 שנים עכשיו? אז אני מניחה שבמצב כזה, שבו לא כתבתי הרבה זמן אל הרגשות שלי, הרגשות האמיתיים, ואני מרגישה צורך לפרוק אני פשוט כותבת לך.
אמרת שקראת את השירים שלי פעם, אבל לא אמרת שאתה אוהב את הכתיבה שלי, מוזר רק עכשיו שמתי לב לזה, אני מניחה שבאותו הרגע פשוט הייתי נבוכה מכדי לחשוב על זה.
מעניין אם גם את זה תקרא, אם כן אז יש לך ד"ש.
אני מרגישה מפגרת, אבל מה רע?
מה שכן, אני מרגישה ריקה כול כך. מאז שהאהבה עזבה אותי, אני מרגישה שחזרתי לאותם ימים שבהם הייתי מתפללת לאלוהים להתאהב, רק כדי להרגיש מה זה. עכשיו אני מרגישה ריקה. לא שיש לי חור בלב או משו כזה, לא, התגברתי עלייך כבר שנה שעברה אז אל תתלהב יותר מידי שאני שוב כותבת לך. אני פשוט מרגישה שאני לא מרגישה כלום, מוזר נכון?
שהייתי מאוהבת, הרגשות שלי היו יכולים להשתנות בשנייה, מחיוך מאושר לדמעה עצובה, סתם בגלל שטויות, סתם בגללך. הרגשתי כאילו אני על רכבת הרים באותה תקופה, אבל עכשיו? אני נוסעת על כביש סלול ויציב, כול הזמן אותו דבר. אין מה שיגרום לי לאושר או לעצב. אפילו במשפחה הכול כבר מסתדר.
אני באמת טיפשה.
למה אני מתלוננת שהחיים שלי מתחילים להסתדר?
טוב, אולי כי אני יודעת שבסוף זה יתנפץ לי בפרצוף, כול האושר הזה.
הרי, זו אני! הלו!! אלה החיים של אביה פה! הילדה שהכול נהרס לה. הילדה שהחיים שלה הם החיים הכי דפוקים שיש מכול אלה שאני מכירה! אז איך יכול להיות שעכשיו שקט? לא,זה רק השקט שלפני הסערה.
מה גורם לי לחשוב על הדברים האלה לפני השינה? אין לי מושג.
או אלוהים אני מרגישה שאני דפוקה כול כך!
אבל שהיה, זה יעבור. רק צריך לתת לזה זמן נכון? אני עוד אגדל והתבגר ואלמד להתמודד אם הרגשות שלי, והמחשבות שלי, והחיים הדפוקים שלי.אני עוד אשתנה.
אבל בעצם… אתה זה שאמרת שאני מקרה אבוד לא? ששוב דבר לא יעזור לי כבר ושאנשים לא משתנים. שאני אשאר עם האופי המפגר שלי לכול החיים אעא? אנשים לא משתנים…. רק אתה יכול להשתנות. מצחיק.
יש לי אופי דפוק? אופי של ילדה קטנה שלא מבינה כלום. מי אתה שתדבר? אז כן, אהבתי אותך, ואתה לא הרגשת אותו דבר. אז שתדע לך, שיש הרבה אנשים שיגידו שיש לי אופי טוב, אופי מעולה אפילו. אני בן אדם אחר ממה שאתה חושב, אנשים שבאמת מנסים להכיר אותי יודעים על מה אני מדברת. אנשים שמכירים אותי כמה? חצי שנה? שנה? אתה שמכיר אותי 5 שנים לא יודע מי אני בכלל! אני רק ה"יפנית" נכון? המוזרה שאוהבת אסיאתים. שמתנהגת כמו ילדה ושומעת מוזיקה מוזרה.נו באמת!
מה שהכי דפוק אצלך זה שאתה סגור! אפילו השנה, שאתה נפתח יותר לאנשים אתה עדיין סגור עליי, אנחנו ידידים נכון, אבל אתה לא מנסה להכיר אותי אפילו.
אחותך אוהבת אותי כאילו אני אחותה, שכחת שהיא ניסתה לשדך בניינו שנה שעברה? שהיא הציגה אותי כ"חברה של אחיה" כול המחנה הכנה ותחילת שנה שעברה?
ואחיך? הוא ביקש שאני אלמד אותו יפנית! הוא ניסה לשדך בניינו גם (למרות שאמרתי לו מלחתחילה שזה לא יצליח) ואמא שלך, אפילו אמא שלך אמרה שאתה צריך להיות איתי שנה שעברה. ורק אתה, אעא! רק אתה..
אבל שהיה, הכול לטובה נכון? למדתי הרבה ממך, ומההתנהגות שלי אלייך, הבנתי שאני צריכה להשתנות בקטע הזה, למרות שאני חושבת שפשוט לא הערכת מספיק את מה שניסיתי לעשות בשבילך.
משפט חכם, שאני מאוד אוהבת הוא- בחיים אנחנו צריכים לפגוש כמה אנשים לא נכונים, כדי שכשנפגוש את האדם הנכון אנחנו נדע להעריך את מה שיש לנו. אני מניחה שהמשפט הזה תקף גם לגבינו.
אני לא אוהבת אותך יותר, אני מקווה שאתה יודע את זה, והפוסט (?) הזה לא היה אמור לצאת ככה, אבל אני מניחה שהדברים שמעולם ולעולם לא אוכל להגיד לך פשוט היו חייבים לצאת מתישהו, אני מניחה שבגלל זה היה הדחף העז שלי לכתוב משהו עכשיו.
האמת? למרות שזה מרושע (למרות שבאמת ואי אפשר להאשים אותי, ואתה יודע את זה) אני שמחה שהיא זרקה אותך. החברה הזו שלך. החברה הראשונה שלך.
הגיע הזמן שגם אתה תרגיש את מה שאני הרגשתי. שגם אתה תרגיש מה זה לאהוב מישהו שלא אוהב אותך בחזרה. מה זה לראות את הפנים שלו כול יום כול היום ולדעת שהוא לעולם לא היה שלך שוב.
אתה אומר ששכחת את כול השנה הראשונה שנפגשנו, אני לא בטוחה שאני מאמינה לך. אני חושבת שאתה פשוט לא רוצה להודות שהיתה תקופה שבה התעניינת בי. ותגיד מה שתגיד אני יודעת שהיתה תקופה כזו, לעזאזל, כול הכיתה יודעת שהיה תקופה כזו! כולם ראו את זה יקירי, כך שאין מה להכחיש. אתה יכול לומר ששכחת, אבל אני לא שכחתי וכניראה גם לעולם לא אשכח את השנה הראשונה שנפגשנו בה. או את כול מה שהיה ביניינו, אפילו שמבחינך לא היה כלום.
יום יבוא, ואני היה במקום אחר, מקום הרבה יותר גדול מהמקום הזה. אני היה מצליחה במקום הזה, ואנשים יכבדו אותי. אני העשה דברים חשובים והלך בעקבות החלומות שלי. ויום אחד, אדם שבאמת ראוי לי, הנשמה התאומה שלי שמסתובבת אי שם ברחבי העולם האיסופי הזה, הוא ימצא אותי. וכשהוא ימצא אותי הוא לא יתן לי לעזוב אותו.
כן אני מאמינה בהאפיי אנד, ואני מאמינה שהנשמה התאומה שלי נמצאת שם איפשהו. זה אומנם ילדותי, וקצת משוגע לחשוב אל זה, אבל אני תמיד הייתי רומנטיקנית חסרת תקנה, ואני יודעת שיש דבר כזה האפי אנד (אולי באמת אני צריכה להפסיק לצפות בכול הדרמות האלה… לא שאני אי פעם אוכל..)
אז ככה, השנה באה לקיצה שוב אעא? ושוב אני אשב בבית עם המשפחה ואוכל רק לחלום על נשיקה בחצות, כמו שאני חולמת כול שנה. אבל זה לא נורא… אני עוד אחפר על כול אותן שנות חדשות שבהם לא היתה לי נשיקה בחצות בעתיד.
השנה הזו? מה היה איתה? מה מצפה לי בשנת 2012 אני שואלת את עצמי שהשעון כבר עושה דרכו לשעה 3 בבוקר…
תסלח לי שאני גונבת לך את המשפט, אבל השנה הזאת הולכת להיות השנה הכי טובה בחיי עד כה!
אני לא הולכת לתת לשטיות לדכע אותי כמו בעבר, אני הולכת לנסות ולהתאהב שוב, למרות שאני יודעת כמה זה קשה, אבל לך תדע.. אולי עד שנה הבאה כבר תהייה לי מוזה חדשה. אל תקנא יקירי, אתה תמיד תישאר המוזה שלי, המוזה הראשונה… האהבה הראשונה..
אבל יום יבוא ותגיע מוזה חדשה, מישהו שאני באמת אוכל לאהוב ולתת לו את כול ליבי. ואז אתה פשוט תשאר שם, סגור בתוך חדר חשוך בלב, בתוך מגירה קטנה, ושאני אתגעגע אני אפתח אותה ואזכר בכול הרגעים, היפים והרעים, ושמחים העצובים והמצחיקים, אני אזכר בך, אנסה לראות בעיניי רוחי שוב את תויי פנייך, שעם השנים יהפכו מטושטשים, אתה תמיד תהיה האהבה הראשונה שלי, את זה אומנם כבר גזלת ממני בעל כורחי, אבל אתה לעולם, ועל זה אני מוכנה להישבע בדמי שלי, לא תהיה האהבה היחידה שלי…. יודע למה? כי אני כבר המשכתי בדרכי.
והיום אתה לא יותר מרק מוזה חסרת תועלת, מוזה שאני משתמשת בה שאני רוצה לכתוב ואין לי על מה.
סתם, מוזה חסרת משמעות.
אבל אני שמחה שאנחנו ידידים עכשיו, למרות שאני אפילו לא מתחילה לדבר איתך ברוב הפעמים אלא אתה איתי, ולמרות שפגעת פי, הפצעים כבר החלימו ואני שמחה שאתה לא נמצא במחשבותיי כול הזמן. לצערי, עדיין אין לך תחליף (טוב.. יש כמה אבל הם לא נמצאים בליבי, אלא רק בראשי) אבל עכשיו, אתה לא הראשון שאני חושבת עליו כול פעם שאני שומעת שיר אהבה, האמת? אין לי על מי לחשוב. אבל זה רק בנתיים יקירי. חכה ותיראה שזה עוד ישתנה.
אז שתהיה לנו שנה טובה.. לא, שנה מדהימה! שנעשה ונגשים את כול חלומותיינו ומשאלות ליבינו. השנה הזו, תהיה בילתי נשכחת, ותהיה השנה הטובה ביותר (בלי עין הרע כמובן).
ורק לסיום, לעשות לי טוב על הלב- תפילת השלווה-
"אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
האומץ לשנות את אשר ביכולתי,
והתבונה להבחין בין השניים. "
אני יודעת שזה מפגר, אבל אחותי הזכירה לי אותה לפני יומים ואני חושבת שהיא מתאימה לי.
שתהיה שנה טובה ושלווה.