שרמוטה?

השעה הייתה 19:00.
ישבתי לי בחדרי וקראתי לי ספר בזמן שהודעות הווצאפ המשיכו להישלח בקבוצת
'הולכים היום לאוליב'.
מדי פעם ניסיתי לקרוא את ההודעות ולהבין מה חברי מתכננים ליציאה היום בערב אך הייתי כל כך שקועה בספר שהיה לי קשה לצאת ממנו.
הודעות הקבוצה המשיכו לצלצל מטלפני וקראתי במהירות את השורות האחרונות של הסיפור:
' "אני אוהב אותך" אמר הבחור מהספר.
"גם אני אותך. אל תלך." ביקשה הבחורה
"לעולם לא שוב" אמר הבחור ונשק לבחורה בלהט ובתשוקה.'
"ואו" מלמלתי לעצמי שסיימתי את סוף הספר.
הנחתי אותו על השידה ופתחתי את הטלפון לראות מה כבר חברי יכולים לתכנן לשישי הזה.
נועה כתבה: 'מי בא היום לאוליב?'
מיכאל ענה: 'אני'
רונה ענתה: 'גם אני'
וכך גם נטשה, הדר, אילן, קודי, שרונה ועוד כמה ילדים שחצי מהם לא היה לי מושג מי הם.
שמתי את הקבוצה על השתק לשמונה שעות והתקשרתי לבן דודי, לראות עם הוא בא לכוכב היום. הכוכב היה מועדון שתכננו ללכת עליו קצת אנשים וקצת לבלות בלי כולם.
הטלפון צלצל פעם אחת, שנייה, שלישית. בדיוק ברגע שהחלטתי לנתק הוא ענה,
"הלו" הוא אמר בקול מתנשף
"תודה לאל,כמה זמן לוקח לעונות?" שאלתי בעצבנות
"סליחה באמת שהייתי בשירותים,ליה"
נאנחתי, "אתה בא היום לכוכב נכון?"
"בפעם המאה, כן אני בא. תפסיקי להיות כל כך לחוצה, ליה"
"סליחה נועם, פשוט קצת קשה לי לסמוך על המילה שלך אחרי… כמה פעמים הברזת לי?
שלוש, ארבע?"
"לא הברזתי" הוא התגוננן
"מה שתגיד, רק תשתדל להגיע הפעם" אמרתי וסגרתי את הטלפון.
בשעה שמונה נכנסתי להתקלח ובשמונה וחצי הייתי כבר בחוץ, אני ונועם קבענו עם ליאן להיפגש בתשע.
נכנסתי למועדון וראיתי את הדר יושבת ליד שולחן ומשחקת בקצבות שערה המתולתל.
"היי הדר" אמרתי והתיישבתי לידה
"היי ליה, מה קורה?" שאלה בחיוך קטן
"בסדר. תגידי, מה את עושה פה? לא אמרת שאת הולכת לאוליב?"
"כן, אבל עוד מעט. נועם אמר לי שאתם באים לפה וחשבתי להיות אתכם קצת ואז ללכת"
"מגניב"
"גם ליאן פה"
"אני יודעת,קבענו גם איתה. איפה היא?"
"בשירותים, תכף תחזור"
"דיברת עם נועם?"
"לא"
"טוב", הסתכלתי בטלפון, 21:30. "אני אתקשר עליו, אראה עם הוא בדרך"
הלכתי הצידה וטלפנתי את המספר שלו. צלצול אחד, שתיים, שלוש. מענה קולי.
חזרתי לשולחן וליאן כבר חזרה, "הוא לא עונה לי"
"הוא אף פעם לא עונה" אמרה ליאן
"הוא בטח בנסיעה והוא לא שומע את הטלפון" ענתה הדר
"נקווה שכך, ממש משעמם פה היום" אמרתי והבטתי סביבי. בדרך כלל בכוכב היו אירועים והיו אנשים אבל היום כנראה אין אירוע אז אין אנשים.
ברבע לעשר הטלפון צלצל .
"הלו" עניתי
"ליה" אמר
"נועם, איפה אתה? הדר, ליאן ואני מחכות לך"
"הדר לא אצל אוליב?"
"היא הולכת עוד מעט, איפה אתה?"
"בדרך"
"תוך כמה זמן אתה פה?"
"לא יודע"
"אז תחשוב"
"לא יודע, רבע שעה אולי"
"טוב" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"נו… איפה הוא?" שאלה הדר
"הוא אמר שאולי תוך רבע שעה הוא פה" עניתי
"אוף" נזפה ליאן
"כן אני יודעת, זה מבאס. אבל חייבים לחכות לו" חזרתי ואמרתי.
עברו 20 דקות ואז חצי שעה ואז שעה שלה.
"טוב, זה מוגזם" רטנה ליאן
"לפעמים אני ממש שונאת את הילד הזה" רטנתי גם אני
"רוצות ללכת?" שאלה הדר.
"טוב" אמרנו אני וליאן יחד.
קמנו והלכנו לדרכנו.
"לאן הולכים?" שאלתי את הדר
"אוליב" ענתה
"אממ… אני לא יודעת אם הם רוצים שנהיה שם" אמרתי בחשש.
"הם הזמינו את כולם, נו יהיה בסדר" אמרה הדר
"האמת, שאני ממש רציתי ללכת אבל נועם שכנע אותי לבוא אתכם" אמרה ליאן
"טוב נו" אמרתי והמשכנו ללכת לכיוון הבית של אוליב.
כבר מלמטה שמענו אותם. אוליב גרה בבניין ושמענו אותם צוחקים מהחניה.
רוב מי שהיה למטה הכרתי.
אילן, קודי, מיכאל, רונה, נורית, חני ,ליהי וכמובן, דין.
"היי כולם" אמרה הדר בקול רם
"היי, הדר. הגעת" אמר אילן
"היי" אמרנו אני וליאן יחד
"היי, ליה. היי ליאן. יופי שבאתן" אמר דין וחייך חיוך מטופש.
בסביבה הרחתי ריח מוזר, ריח של…אלכוהול.
"שתיתם?" שאלתי
"לא הרבה, את לא צריכה לדאוג" צחק מיכאל
"את בטוחה שכדי שנהיה פה?" שאלתי את הדר בלחש.
"אוי נו. תרגיעי קצת ליה. כמה בירות לא הורגות אף אחד" אמרה הדר בביטול
"את באמת לא צריכה לדאוג" אמרה ליאן, "פשוט את אל תשתי,אוקי?"
"בסדר" אמרתי בניסיון להרגיע את עצמי.
בשעה 23:00, נועם התקשר,
"איפה את?" שאל
"אצל אוליב"
"מה? אני בכוכב, למה הלכת?"
"כי אתה לא באת במשך שעה"
"אז פשוט הלכתן?"
"מה ציפית? שנחכה לך שעות?"
"טוב, את ממש לא בסדר"
"אני? אתה לא ענית לטלפונים"
"טוב. איפה את?"
"אמרתי לך, אצל אוליב"
"כן, איפה זה?"
"רחוב וייצמן 32"
"טוב, אל תלכו הפעם, אני בא"
בשעה 23:25, נועם הגיע.
ככול שעבר הערב יותר ויותר השתחררתי והרגשתי שאולי זה לא כל כך נורא שידידי שותים.
בערך בשעה 23:45 עלינו כולנו לבית של אוליב.
הוא לא היה גדול, אבל גם לא קטן.
הסלון התחבר למטבח ומשם היו כמה חדרים, כנראה חדרי שינה.
הפעלנו מוזיקה על חלש (שהשכנים לא יתלוננו) ורקדנו לתומנו בסלון.
בשתיים עשרה כבר קרסתי על הספה בסלון יחד עם עוד שלושה אנשים לצידי.
במקרה, אחד מהם היה דין. שגם במקרה הוא היה הכי שיכור מכולם.
"קר לי" הוא אמר והתכווץ לידי. הוא רעד.
"כן, ממש קר בזמן האחרון" אמרתי ורעדתי גם אני.
אט-אט הוא התחיל להתכרבל בחיקי, ולמען האמת לא עצרתי בעדו, כי לא היה לי למה.
בסופו של דבר הוא היה כל כך קרוב שהרגשתי את הבל פיו על צווארי.
זזתי במקצת ויצא מצב שאפי התחכך באפו.
הוא העביר את שפתיו על אפי, משם עבר לעיני, ללחי ונגע קלות בשפתי.
"את יודעת, אני אוהב אותך" אמר והיה כל כך קרוב, שהיה לי קשה לעצור בעדו. אך גם לא רציתי לעצור בעדו.
"גם אני אוהבת אותך" לחשתי.
במהרה שפתיו היו על שפתי והוא נישק אותי בחוסר סבלנות ובתשוקה, לא ידעתי אם זה האלכוהול או שהוא באמת יודע מה קורה, אך לא היה לי אכפת.
המשכתי אתו ולשונו מצאה את דרכה לפי ולשוני מצאה את דרכה לפיו.
ככה היו כמה דקות ארוכות. מתכרבלים אחד עם השני וחשים חופשיים לעשות מה שאנו רוצים.
אך אט-אט הוא ניסה לעלות מעלי. הוא רכן לעבר חזי וליטף אותו בידו.
הורדתי את ידו וניסיתי כמה שפחות לחשוב מה יקרה הלאה.
"אולי נלך למקום פרטי יותר?" שאל לתוך אוזני והמשיך להתיר נשיקות על פני.
"אני… לא חושבת שזה רעיון טוב, דין" אמרתי בדאגה
"למה"
"כי אתה שיכור"
"לא אני לא" והוא היה שיכור.
" אתה כן, וגם אתה לא תזכור מי זה שום דבר אז עדיף שלא"
"בטח שאני אזכור" הוא החל להרים את שולי חולצתי
"דין, לא" אמרתי והורדתי את ידו
"למה?"
"כי אני לא רוצה שזה יהיה ככה. אתה שיכור. וגם אנחנו צעירים מדי"
"אין גיל דברים האלה" הוא שוב החל להרים את שולי חולצתי, רק הפעם עשה זאת מהר יותר
"לא! " אמרתי והורדתי אותו מעלי.
"אני צריכה ללכת" אמרתי. אספתי את חפצי במהירות ויצאתי מהדירה לפני שמשהו יוכל לעצור אותי.