שריפה (סיפור פריקה )

הבית , נשרף .
זיכרונות בתוך קופסה
ריחות ייחודים
חיוכים על הקירות ובכי על הרצפה
והכל . עלה בלהבה .
רגשות הפכו עשן
תחושות הפכו לפיח .
סיפורים ומשלים התנדפו עם הרוח השחורה והסמיכה .
צבעים הפכו שחור
וזיכרונות שחורים הפכו לבן מסנוור שנחרט במוח .
ואני ? הילדה המלנכולית שחייה באוטופיה ?
אני צריכה להישאר חזקה . בשביל אמא
להתנתק . בשביל אחותי הבכורה , הגדולה , המרשימה והעשויה זכוכית דקיקה .
כמו סיפור , יש התחלה
וכמו סופר אנחנו אלה שקובעים את הסוף .
האם שרפה או התחלה חדשה ?
האם עשן או כאב ישן ?
האם לשאוף או לנשום ?