שקרים לא אמינים

מילים..מילים, כולם מדברים ומספרים סיפורים על מה יעשו ומה לא יעשו, כולם רוצים לגרום לאחרים להאמין בדברים הלא נכונים, מספרים שקרים וגורמים לאחרים לחלום,
גורמים לי לחשוב שכך זה באמת יהיה ובהתחלה באמת האמנתי לכל מילה אך עם הזמן ועם האנשים שאני פוגשת ומספרים לי סיפורים ושקרים וחלומות משלהם ורוצים שאאמין להם,
אני כבר לא מאמינה, אני כבר אדישה, מסתכלת על השפתיים הזזות ושומעות את המילים היפות, מחייכת וגורמת לו לחשוב שאני מאמינה כשבראשי עוברת מחשבה "וואלה? ואו כזה מושלם ..חבל שזה לא אמתי, הלוואי והייתי מאמינה"
מסתכלת, מחייכת ועם כל מילה ושקר לבי נשבר וכבר מתחשק לי לבכות
למה..למה לומר דברים שלא מתכוונים אליהם ? כל כך קשה להיות ישיר?
הרי אני תמיד אומרת מה עובר לי בראשי שחס וחלילה הם לא יפגעו ממני כמו שאני מהם
אז למה הם לא יכולים לנסות למנוע ממני להיפגע
השקרים אף פעם לא אמינים, תמיד ברגע ששקר יוצא מפיהו של מישהו ניתן לזהות זאת, ובכל זאת, גם כשהם יודעים שאני מודעת לשקרים הם ימשיכו לשקר כי לומר את האמת זה יותר מדי מביך ולהודות בכך שכל הדברים הנפלאים הללו הן לא המציאות זה יותר מדי מביך,
והרי קשה לומר את האמת כשהיא נשמעת ככה "את לא הטעם שלי ואני לא יכול להיפגש איתך יותר,תביני ציפיתי למישהי אחרת ואינה את פתאום מופיעה ההפך הגמור אז עם כל הכבוד, יכול להיות שאני באמת מפסיד פה אבל זה לא ילך אז ביי"
במקום זה אני שומעת רק "כן וואי ניפגש כבר ונדבר היה לי ממש כיף"
תמיד משאירים אותי עם טיפת תקווה ותמיד זה הופך למבול של אכזבות.