שני עולמות שונים – פרק 3

השעה הייתה חמש בערב והבנות נפגשו בכיכר הכפר, הכיכר המרכזית בויירבן. החושך כבר התחיל לרדת, הלבנה והכוכבים נראו בשמיים הכחולים ונצצו. רוב האנשים ישבו בבתיהם מול האחו והתחממו, אך הבנות לא רצו להעביר את הערב לבדן ולכן נפגשו.
"ידעתי שתבוא!” הכריזה איזבל כשהבחינה במישל וסופי הדוהרות לכיוונה על ג'ולט "בואו נלך למקום שלנו?!” ביקשה קלודין שרכבה אחרי מישל על סטלה הסוסה השחורה שלה.
כשמישל פגשה בקלודין היא סיפרה לה על גבעת הארבעה, זו גבעה שנמצאת באמצע היער, יש שם הרבה עצים, דשא וצמחיה שופעת שהסוסות אהבו. מאותו יום הבנות תמיד נוסעות לשם ונהנות מהחופש והאוויר הצחיח השורר שם. “כן, על זה בדיוק חשבתי" הסכימה מישל והן התחילו את דרכן לעבר הגבעה דוהרות בשדות, בכבישים וברחובות הצרים.

הן ישבו על הדשא ודיברו, מתבוננות בשמיים הכחולים.
"לפעמים אני חושבת שגם הוא אוהבת אותך באותה מידה שאת אותו..” אמרה קלודין כאילו דרך הגב, על רקע הדממה קולה היה רועש מדי. “קלודין, אני לא רוצה לדבר על זה. חוץ מזה זה לא יכול להיות, לפחות בגלל שהוא בנו של ראש העיר ואני סתם ילדה שאין לה כסף למחברות חדשות..” אמרה במבוכה "אני רוצה להיות קצת לבדי..” ביקשה מישל מחברתה וזו בתורה הנהנה וחייכה בהבנה אל חברתה.
מישל טיילה ביער, היא אהבה את הטבע יותר מכל. היא אהבה לצפות בציפורים העפות ובחרקים הממהרים לתפוס מחסה. הרוח התחזקה ומישל החליטה לחזור לגבעה אך לא ידעה כיצד לעשות זאת, הערב ירד במהרה והיא הבינה שהיא אבדה ביער הדרך עד לגבעה בטח ארוכה, אם להתחשב בכך שלקח לה די הרבה זמן להגיע עד לשם. היא הרגישה איך הפחד ממלא אותה, היא רצתה לצעוק, לברוח משם, אך פחדה שזה רק יחמיר את המצב. לפתע היא הבחינה בחשכה בסוסה הדוהרת לקראתה ועליה יושב נער היא נעמדה בדרכה וצעקה "סליחה?אני לא יודעת איפה אני,אבדתי ואני לא יודעת איך לחזור לחבריי שמחכים לי בגבעה הסמוכה ליער..” הסוסה נעצרה ברגע שמישל סיימה לדבר והנער קפץ ממנה ונחת על הקרקע. הוא התקרב אליה מעט וענה: “אבדת?” צחקק "איך אפשר ללכת לאיבוד כאן בכלל?” שאל בקול מתנשא ומר כאחת "לא שמתי לב לאן הלכתי והתחיל להחשיך ואני לא רואה לאן אני הולכת אפילו!” אמרה בכעס מישל, מסננת את הכעס שבמילים שלו. הוא התקרב עוד קצת והוסיף "חבל, השמש תזרח רק בעוד עשר שעות, עד אז תצטרכי למצוא מקום לשון, ותזהרי שמעתי שמסתובבים כאן זאבים" אמר מסנן את דבריה, לאחר מכך עלה על הסוס וכבר התכוון לנסוע כשמשהו נפל מכיסו "נפל לך משהו..” מלמלה מישל עדיין חסרת אונים לדבריו "תפסיקי תבזבז את זמני!” הוא אמר בכעס מסנן אותה שנית.
כשהסתלק מישל התיישבה על בול העץ שהיה שם וחיפשה את החפץ שנפל לנער.
לבסוף ידה המגששת אחר משהו מוצק יותר מחול ורך יותר מאבן נתקלה במשהו, מישל הרימה אותו והכניסה לתיק הקטן שלה. היא לא ידעה לאן ללכת ומה לעשות, לכן החליטה פשוט להישאר שם במוקדם או במאוחר ימצאו אותה, חשבה.
לאחר כחצי שעה נשמעו ריצה ומלמולים של כמה אנשים, מישל התעוררה משנתה והקשיבה, כששמעה את קולה המודאג של קלודין היא כימעט צווחה "אני כאן!” היא רצה אל הבנות מאושרת שסוף סוף מצאו אותה. במהרה הן חזרו לגבעה ועלו על הסוסות כדי לחזור הביתה. “תראו" אמרה מישל מוציאה מהתיק שלה את החפץ שהפיל הנער "זה מה שהוא הפיל" לתדהמת הבנות זה היה עט, אך מישל הבינה מיד למי העט הזה שייך "איך לא זיהיתי את קולו, למה לא הלכתי משם..” מלמלה בכעס "זה העט של ז'אן, הוא זה שדיבר איתי ביער!”