שם הסיפור: איך הכרתי אותו פרק1

זמן טיפשי.
"היי אני גברת טיפשה, ומי אתה?"

איך זה התחיל?..אני זוכרת את זה, יום לא רגיל, כל כך התרגשתי, זה היה מפגש האנימה הראשון שלי, בחיים לא אשכח אותו…
זה היה בפורים, היום הכי כיפי בעולם, יום ראשון.
לבשתי את התחפושת שלי, לבשתי שמלה ורודה עם בדים שחורים ונקודות לבנות עקבים יפות ואי אפשר לשכוח את הגרביים הקרועות, היה לי חתך על הלחי שהתחיל מגומות הפה והגיע לסוף הלחי הגדולה שלי, והעיניים? אה…אני זוכרת מרחתי את האיפור כדי שאראה בוכה.
למה התחפשתי? אפשר לנחש, דמות מלחיצה שנראת כמו "הבובה המושלמת בצורה מוזרה" בובה רצחנית.
אני רותם, כן, רותם רו קרוצ'י אני בת 14 עכשיו, אבל באותו זמן הייתי בת 13.
קטנטונת כזאת, חמודה, עם שיער קצת ומקורזל, כמה קצר? קצוץ, כן קצוץ.
"איך העזת לקצוץ אותו?" אלא השאלות, המאוד מעצבנות.
התשובה שלי היא "ככה! עכשיו יש לי שאלה בשבילכם, בא לכם להזדיין לי מהחיים?"
יש לי גם תשובה לכאלה שמאוד נבהלים "כן, טוב…אני חולת סרטן…" כמעט התפוצץ לי איבר בגוף מרוב צחוק, לעזאזל איתם.
אז כן, הסיפור התחיל ביום ראשון בבוקר, התעוררתי מוקדם.
היום הזה היה דיי סוער, ההורים שלי…יותר נכון אמא שלי סיפרה לי שאבא ואמא מתגרשים…אמא פשוט אמרה שהיא מלא מסוגלת לחיות עם בן אדם כל כך אכזרי ומאיים…
החיים יכולים להיות מעצבנים לפעמים, תאמת? לא באותו רגע, את האמת?זה לא כמו שנראלכם, לא כל הבנות עצובות כי ההורים שלהם מתגרשים, אני שמחה שזה קורה, נמאס לי כבר.
טוב היום היה יחסית בסדר, עוד שעה אני נוסעת, התארגנתי, התלבשתי.
הייתי מעדיפה לא להזכיר את הרגע הזה, אבל….מי שמסיעה אותי זאת החברה הכי טובה שלי, לשעבר.
פעם, באותו זמן, היינו חברות מעולות, ואז? היא השתגעה, כמו שקרה לי…
היא חתכה, האשימה אותי, לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלשכוח ממנה, כמו שעשו לי, רק שאלו היו אנשים שחשובים לי, שחודש אחרי מתקשרים ושואלים אם הפסקתי ואחרי זה?…פשוט עוזבים לכל החיים.
יש לי פה סיפור שלם, אבל הסיפור שבא לי לספר הוא הסיפור הכי לא מובן שיש.
הגעתי לראשון, הייתי נלהבת, בחיים לא נהנתי כל כך.
כל כך הרבה אנשים, כולם נחמדים, כולם צוחקים איתך, על אחרים, על עצמם, עליך, עושים מסיבה מהכל, מדברים על *אנימה*, על שטויות, משעה 14:00 בערך עשיתי שטויות והמשכתי לצחוק

*אנימה: דמות אנימציה יפנית

לעשות שטויות, לעשות הכל!
ואז ראיתי מישהו נחמד עם יוקלילה, לשנינו היה מצב קצת ירוד, חברה שלו נפרדה ממנו אתמול ואני? הכל סובב אותי בקשר להורים שלי, למרות שזה לא כזה נורא..
הוא חילק נשיקות בחינם, ונתן לי נשיקה, הוספתי אותו לפלא, קוראים לו יואב, כמו כמה אנשים, כמו סלנדר(יאיר) שבמקרה אני לא כל כך סובלת.
הייתי בטוחה שאני נדלקתי עליו, לא ידעתי בכלל.
ואז מישהו בא לחבק אותי, נבהלתי.
"מי אתה?…." חשבתי לעצמי, זה כנס אנימה! אז מה אכפת לי. "נעעע לא משנה בוא חיבוק" חיבקתי כל כך הרבה אנשים והוא היה מגניב כמו כל השאר אז חיבוק לא יזיק.
הוא זרם והיה מצחיק, קוראים לו רון, שם יפה אה? לא ידעתי את זה אז, זה היה תמים כל כך.
באותו רגע הוא, יואב וחברים שלהם הלכו, כניראה הם היו צריכים לחזור.
היום נגמר בכך שראיתי סרט יפני עם חברים וחברות ואז החברה הכי טובה לשעבר ואני חזרנו הביתה.
לבאר שבע.
הרבה מחשבות צצו לי בראש, כמו כל יום, על כל יום.
אני מרגישה שהייתי טיפשה.
חשבתי על יואב, היה לי קראש עליו, נדלקתי עליו.
זאת היתה שטות, במיוחד בגלל שהוא הרס לי, ובמיוחד אחרי שהוא סוג של פלירטט איתי בפלא.
"בן כמה אתה תזכיר לי?"
"בן 16 ואת?"
"יואו אתה ממש גדול, אני רק בת 13"
"את עדיין רוצה נשיקה"
"ברור^^"
נכנסתי לשגעת, ועכשיו עוד יותר שאני מבינה שאני עוד זוכרת את השיחה, זה היה מטופש ביותר.
אבל ברור לי שהוא חבר טוב שלי, ברור לי שמהיום הזה, מהכנס אנימה הזה, יצא רק טוב, בלי חרטות לכלום.
עבר הרבה זמן מפורים, קרו הרבה דברים, יש לי חבר, טוב לא כל כך, אני מעדיפה היפרד ממנו, אני מפחדת, אני נזכרת בפורים, נזכרת במישהו אחד, מי זה היה? אולי כדאי שאישן…אז אזכר