שלמות

ציפיתי מהעולם ליותר
וזה החטא הגדול ביותר שלי
רציתי עצים ירוקים יותר
שמש בהירה יותר
עונות נעימות יותר
חברים טובים יותר
רגשות ברורים יותר
ואישה, טובה, יותר

כזה אני, לא מתפשר
אם אני רץ אני לא עוצר
אם קשה אני לא מוותר
ואם כואב אני ישר מתגבר

אבל מהשקיעה אי אפשר לצפות ליותר
הרי היא מושלמת כמו שהיא
הכתום שצובע את השמיים
הכחול הברור של המים
האור שבין העננים מבצבץ
ומנגינות היום שמבשרות על קץ
היא לא ארוכה מספיק
אבל ארוכה יותר ותתרגל
היא לא בהירה מספיק
אבל בהירה יותר ותתעוור
היא לא קרובה מספיק
אבל קרובה יותר ותבין

תבין כי בדברים מושלמים אנחנו יכולים לצפות רק מרחוק
כשהם מתקרבים הם כבר לא מושלמים
יש להם פגמים ואין סוף רבדים
ואני נותרתי כאן, רודף אחרי השקיעה, אבל היא תמיד תהיה רחוקה.
עד שאבין, שאולי מושלמת זה יותר מדי.