שיער מחומצן

בוערת, בלעדייך
שערות גופי מסתמרות ממוסיקה באוזניות בעודי רוקדת רק בחולצה ותחתונים, בלעדייך
מסתכלת במראה במבט לא מסופק, בלעדייך

אמרת לי שחמצנת פעם את השיער. העברתי את ידי בשיערך והרגשתי את הבלונד שעדיין זועק מתוכך. "כזה הגזע הארי", חשבתי אז.

אתה לא מבין איך השארת אותי מרוסקת אז, בכיתי וזעקתי לעזרה
חסרת אונים, פגועה, חשופה
רציתי לנסוע למושב שלך ברכב הלבן שלי, ולהראות את עצמי במלוא תפארתי, ובכן, אז הגיעה אל מוחי ההבנה שסקס הוא הדבר האחרון שיכול לגרום לגבר להתאהב באישה ולהתחייב לה. הרי כבר אז אמר ה' לחווה: "–אֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" – היא נידונה לסבול מתשוקה אחר הגבר הספציפי הזה, כמה נבזי ורע. וכדי שחברות שלה יגידו "הוא לא שווה אותך, תמשיכי הלאה", אבל היא רוצה אותו. אז על מי כדאי להסתמך? על הגבר שהאיבר בין רגליה מנחה אותה אליו? או על הגבר שהאיבר בין אוזניה מנחה אותה?

אני עד היום לא מבינה מה עומד מאחורי כל בחירה שלי וכל בחירה שלך בחודש וחצי האלה שהייתה בינינו אינטראקציה. פשוט לא מצליחה לזקק איפה בדיוק הקשר הזה החל להסתבך.

מאחלת לעצמי בשנה זאת, לנוע לאט יותר עם הבחור הבא שניכר בדרכי. והוא לא חייב להיות בלונדיני, הבחור, אני מוכנה גם שלא יהיו לו עיניים בהירות (נימת צחוק), אני פשוט סוף כל סוף רוצה להרגיש בנוח עם מישהו שאני מעוניינת בו.