שינוי לשנה החדשה. פחד.

לפעמים אני מרגישה שכל האושר הזה לא מגיע לי. שאני לא עושה מספיק כדי להיות ראויה לו.
וגרוע מזה, אני פשוט רעה מידי בשביל זה.

ואני יודעת, כן אני אדם טוב והכל. אבל יש הרבה לאן להתקדם. ואיכשהו הפסקתי להתקדם. אני תקועה במקום.

איך מתקדמים? אני לא יודעת.

אין לי מה לומר, חוץ תודה אלוקים.

ובאתה נשימה להתבייש.

אני מתגעגעת לאנשים שניתקתי מחיי בכוונה. לא כי הם רעים. הם אנשים טובי לב. הם פשוט לא טובים אליי. כאילו ההשפעה שלהם. לא טובה עליי. למרות שהם בתכלס טובים. כן אי יודעת שזה מוזר ומסובך.

העניין הוא שאני כל הזמן מדמיינת מה יקרה אם בטעות ניפגש. ומה אני אגיד. ואני רוצה לומר לעצמי תתבגרי כבר, ולמה את מדמיינת כל הזמן דברים שהסיכויים שיקרו הם אפסיים.

חוץ מזה זה פשוט יהיה חסר פואנטה אם הדימיונות שלך יקרו. כי את מדמיינת רק את השלום הראשוני, את לא רוצה לחזור לחברות, זה חסר פואנטה ואת יודעת את זה.

אני רוצה לשנות בעצמי משהו גדול. לא גדול מידי, אני יודע כמה זה קשה. אבל משהו שבאמת, אני אוכל להביט לאחור בסוף השנה שתהיה, ולומר לעצמי בגאווה שהתקדמתי כברת דרך ארוכה, בלהיות אדם טוב יותר.

אחרי השנה הזאת, אני יכולה לומר את זה, העניין הוא שעכשיו אני דיי עומדת במקום. למרות שיש מה לשפר. אין לי אומץ לקחת את הנשימה הזאת, ולקפוץ למים. שוב.

בהתחלה זה קשה, מאוד. אחר כך לומדים להתמודד. ואחר כך לא מבינים איך פעם הייתי מתנהגת ככה בכלל.

מה אני אבחר השנה?

אני מפחדת לבחור.

זה כמו לחתוך את עצמך, במקום שעלול לגרום לזיהום בכל הגוף.

אתה מבין שהחלק הזה מקולקל בך, ושהוא פוגע בך, ועלול לפגוע עוד יותר, אבל אתה לא מסוגל לכרות אותו. כי הוא חלק ממך.

אני עומדת עם הגרזן, רועדת.

לא מסוגלת לכרות.

אלוקים, קצת עזרה בבקשה.

תודה.