שינוי באופק

לקראת השנה החדשה הוא הבטיח לעצמו שישתנה.
זהו, יתחיל לאכול יותר בריא, אולי אפילו יעשה הליכות וילך לחדר כושר. די לשומנים שלום לכרס.
המחשבה על הפגישה איתה הפחידה אותו.
הפריע לו שהוא הרגיל את הגוף והמוח לדבר אחד – עצמאות,
"אני שולט במה שנכנס לי לפה".
אבל אחרי שהיה על סף התקף לב, אימו התחננה שיקבל את עצתה וילך רק לפגישת ניסיון,
עם מורן, הבחורה שתראה לו איך לאכול טוב ונכון.
אחרי שנתן לה לסיים לדבר,ידע שהשינוי חייב לבוא. מבין כל ארבעת האחים,
הוא היה הבולט, בעוד שהם קיבלו את ההרגלים של אביו, והיו אבירי האוכל הבריא והידוע,
הוא קיבל את אלו של אמו,
שנראה כאילו תמיד נאבקה לאכול אוכל לא בריא בעליל, תוך התעלמות מהמלצת הסביבה.
בדרכו לפגישה, שנקבעה במשרדים מפוארים בעיר הגדולה, עם חלונות עצומים ושקופים
המבליטים את המרחק עד הים, הוא חלם על הארוחה המועדפת אליו עד סוף הימים:
סטייק אנטריקוט, בטעם דרום אמריקאי, עם מראה ושפע של צפון אמריקה.
שולחן, צלחת, סטייק והוא.
נתח יפיפיה שיוכל להשוויץ בתמונתו ברחוב בין זרים ומכרים וגם בין בני המשפחה.
פעמון המעלית הקיץ אותו מחלומו. הוא פסע אל עבר חדר המתנה לא גדול,
בחלון ממול ראה פועלי בניין אוספים את כליהם בדרך לסיום יום העבודה.
קול נשי קרא בשמו. כאשר סובב את ראשו נגלתה לפניו.
צעירה בלונדינית, לא גבוהה וחיוך גדול על פניה.
"בוא ניכנס" אמרה, והוא הלך שבי אחריה.
הם נכנסו לחדר קטן מימדים ובו שתי כורסאות.
תחושתו הראשונית הייתה הרגשת אי נעימות, כמעין ראיון עבודה מתוחכם.
הישיבה הייתה דוממת בצורה מרעישה, אבל החלה לחדור אליו תחושת השלמה
שבחר בצעד בדרך הנכונה.
היא רצתה לדעת למה הגיע אליה, סיפורו של העבר הקולינרי שלו, לצד החלום על האנטריקוט,
והאם הוא מוכן לשנות את חייו, לטוב ולרע.
היא חייכה והתכופפה לכיוון תיקה, שהיה מונח על הרצפה, מוציאה מתוכו קופסא אטומה
ושני מזלגות, ואמרה:
" זה סלט קינואה. מה שנקרא סופרפוד ".
היא הושיטה לו מזלג מלא למחצה בסלט והמשיכה: " אנחנו מתחילים ללכת בדרך יחדיו,
אז יאללה, תנסה… "