שינויים ותהיות.

הוא השתנה, מי כמוך יודעת. הוא גדל, מי כמוך שומעת. הוא חזר, אותו מקום בו התמקם קודם לכן- הוא גורם לך לתהות מדוע, גורם לך לתהות כיצד אהבת אותו יותר, כקודם לכן, בדרך בה הכרתם, או לאחר השתנותו- ברגע בו פגש בה.
ואת תוהה מדוע, אך אף לא דבר צף במחשבותייך. ואת תוהה כיצד- אך אין בפיו מילים לתאר. הוא מעדיף להתעלם, ולא להסביר. הוא לא מבין כמה הוא חשוב בעינייך, כמה פעולותיו וצעדיו מצטיירים בעינייך, כמה את חושבת עליו.
לא- זו אינה אהבה כזו, את אוהבת אותו כאח, וזוהי הסיבה מדוע דבר זה כואב אף יותר. את חושבת על כך, ומחשבות צפות בראשך. את יודעת שלא היית שם בשבילו ברגעים שהזדקק לך- את יודעת שהיית עסוקה בעצמך, ובעיותייך, את יודעת שהיית עסוקה בהרחקת אנשים, שהיית עסוקה בהתבודדות מסוימת עקב הפחד מההשפלה העצמית, עקב הפחד הפועם בעורקייך, המתפעל אותך.
והנה רגע האמת, וצעדיו גדולים וגמלוניים, הססניים ,חששניים, כעת את יודעת שעשית טעות, ואין דבר אשר יש ביכולתו לשנות פעולה זו. כעת את יודעת שהטעות הזו, אותה טעות זעירה, היא זו שהרחיקה אותך ממנו. את מרגישה לבד, את מרגישה כאילו אינך מכירה אותו יותר- וזה כואב לך.
את נושמת עמוקות, ומשיבה מבטך אל צג הטלפון. את נאנחת בצער, משיבה לשאלתו בכנות. את מתעלמת מהרגשות, מדחיקה. את לא רוצה להאמין שאהבתך אליו גוועת, אך את יודעת שמבחינתך- הוא אינו כאח יותר, הנה אתם מתחילים מחדש.