שיהיה לך המשך יום מזוויע
חזרה לאותו המקום,
עוד שיפוטיות שהורגת,
כל הערה פוגעת ישר בלב,
לא בטוח אם להשתנות או להישאר,
להיות אני או להיות "טוב יותר"?
אתה מדבר מהר מדי,
ואומר את הדעות שלך יותר מדי,
אתה חברותי מדי ועצבני מדי,
ולא קורא מספיק, או לא קורא בכלל,
וכדאי שתפסיק ליצור, כי לא חבל?
אתה צריך להסתכל על מה שאתה עושה,
אומר שאתה רוצה להפיץ אהבה,
אבל אתה רק מתחזה.
מי אתה חושב שאתה?
סתם עוד בן אדם לא נורמלי,
אפילו קצת משוגע
למה שנפיץ כלפיך אהבה?
שנאה קלה יותר, נגישה יותר,
ושום דבר בך לא השתנה.
אז תדבר פחות,
תחשוב יותר,
די כבר להתחנף,
תפסיק להיות אתה,
תסתפק כבר במה שיש.
העולם לא ישתנה מעוד הערה שלך,
אז כדאי שתתחיל לשתוק,
תכנס חזרה לקופסא שלנו,
תתמודד, תבלע קצת רוק.
אל תנסה לשנות שום דבר,
אז מה שזה מפריע?
תחזור לאותו המקום,
ושיהיה לך המשך יום מזוויע
תגובות (1)
אהבתי. לפני כמה שנים הייתי יכולה לומר אותו הדבר על הכיתה שלי.
כדאי להוריד את הפסיקים לגמרי, או לשים במקום כמה מהם נקודות. זה ישמע יותר טוב. ״תסתפק כבר במה שיש״ אפשר להוריד את הכבר, יש בשורות מעליו. ודווקא בשורה האחרונה הייתי מוסיפה נקודה בסוף, זה יסגור את הקטע בצורה נקייה ומהדהדת.