שום דבר

שום דבר לא בא בטוב, או בא בכלל.
ברור שניסיתי הכל, כאילו שהייתה לי ברירה, אבל אתה שם למעלה, בטח צוחק לי בפרצוף. אתה יודע שכלום לא יעזור, כי אם החלטת שככה יהיה, לרצות ממש חזק לא יעבוד כאן.
אז שאין מוצא ישר חושבים על הקיצוניות הזאת, של המוות.
אבל זה לא באמת יקרה, מוות זה לא הקטע שלי, שאלוקים יתעסק בזה.
אבל אולי קצת מחשבות על מוות מבפנים, המוות שנראה על הפנים בכל התקופה האחרונה. המרירות, ההסתגרות, חוסר הרצון לכלום.
אז כבר לא מחפשים לצאת מזה. מחפשים רק איך לא להשתגע בתוך מערבולת החיים האלה שלא בדיוק קיוות להם. המחשבות האלה שלמי בכלל אכפת, למרות שאני יודעת שזה לא נכון איפשהוא שם בתוך הראש.
מיליון חברים ומיליון קרובים, אבל לא באמת. אחרת לא היית מרגיש כ"כ בודד.
וזהו. קצת למות מבפנים. עד אובדן חיים באמת, זה יקרה. באיזשהוא שלב.