שום דבר אינו שלנו

שמעתי את עצמי מדברת
בפעם הראשונה מדברת
קול פנימי התפרץ והתנפץ
לא על שום אוזניים חיצוניות
וראיתי בפעם הראשונה
כאישה היוצאת מן הבאר
אחרי שעבר זמן כה רב עד כי
שכחה שהותה שם
ופתאום נזכרת שמעבר לדמיון
חלומות, הזיות ומחשבות בהקיץ
יש עולם אמיתי שנמצא שם
גם כשעוצמים וגם כשפוקחים עיניים
גם כשלא מתרכזים ולא מנסים
גם כשנופלים, זה לתוך דשא זהוב
ראיתי בפעם הראשונה בתוך הראש
את העולם מחוץ לראש
את הגינה שמעבר לבאר
ויצאתי בה לטיול.
כמו בפעם הראשונה הבנתי
הבנתי באמת
את גדרות החיים שמקיפים אותנו
הבנתי את ההבדל בין להיות כמעט
ללהיות באמת
ואת האפשרות של העולם מול באר.
כמו בפעם הראשונה ידעתי
ידעתי מהי האפשרות הטובה בראות עיניי
אבל אף חוש עדיין לא לחש היכן אחייה
ולכן בעודי מסתובבת בעולם הזה
הסתובבתי כתיירת ולא יותר.

ובכל הפעמים הראשונות
אקרא לזו ולזו לידה.
ואכן כמו החיים זמניים
כך גם הנאורות,
שום דבר אינו שלנו.