שוברת ענפים

הנה שם, בפינה אחת בצד. איפה ששקט – אפילו אם זה רק עכשיו, יש שם ענפים. וזה יהיה כ"כ כיף לשבת שם ולרסק אותם, אחת אחת.
הנה שם, איפה שאין אנשים שיראו אותי – אפילו אם זה רק עכשיו, יש שם ענפים. ענפים כאלה שלא קשה לשבור.
הנה שם, איפה שאני מרגישה שיהיה לי שם טוב – אפילו אם אני מרגישה ככה רק עכשיו, יש שם ענפים. אבל בשביל מה אני צריכה לשבור אותם? ולמה?
הנה שם, בפינה ההיא מתחת לעץ – אפילו אם מתישהו יכרתו אותו, יש שם ענפים. וכמה שהייתי רוצה לשבת לעד ולשבור כל ענף אחד אחד, כאילו כל ענף מסמל בעיה שלי בחיים והשבירה שלו תוביל לפיתרונה.
הנה שם, שם במרחק צעדים ספורים אני כבר מדמיינת איך אשב והזמן ייעצר ואז אני אקח כל ענף שיש שם – חוץ מאלה הקוצניים – ואשבור אותו.
הנה שם, בפינה המרוחקת ההיא, שם אגלה את הפיתרון של הכל.
אתם רואים את זו ששם? שיושבת ושוברת ענפים. היא יודעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות שלה. היא תשב שם ותמשיך לשבור ענפים, ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור ולשבור…