שבוע אחרון לבתולים

"ברוך הבא לשבוע האחרון שלך כבתולה" זה מה שההיא שאמורה לשמור עלי, כאן בראש הדהדה.
אני אמורה להרגיש מוזר? אני לא יודעת… תמיד חשבתי שהחיים מתחלקים ללפני ואחרי הבתולים. וזה כל כך קרוב ממש במרחק חדירה. תבינו הסיטואציה די פשוטה. יש לך חבר את אוהבת אותו הוא אוהב אותך. בת 17 והוא חייל. אלוהים, הוא כל כך סקסי במדים. יליד המאה ועשרים זייני אותו עכשיו בלי היסוסים, הוויג'ינה שלי צועקת. הגוף שלי כל כך כמה לזה. והוא דווקא זה שהודף, מה שהופך את המרדף לעוד יותר כיף. המחשבות מציפות אותי כמעט עד כדי טביעה בחששות מהולות עם הורמונים ורצונות. אני מנסה להישאר על הגדה אבל נסחפת ברגע של חולשה, תשוקה, אני רוצה. באמת רוצה.רוצה את זה עם נרות ושמלה. אחרי ארוחה, לא בעצם הבטן שלי תהייה נפוחה. אני רוצה. רוצה את זה במיטה עם קונדום רוצה שנתמזמז כל הלילה בלי לישון, רוצה את זה בחרוזים ושירה. רוצה שתמשיך לספוג את החפירות שלי, טוב אין לך ממש ברירה…
בתולה מילה כזאת גדולה, עם משמעות מפוצצת, טהורה וקרום כזה קטן במובן, של מי בכלל יזכור או ידע. ההיא מהראש אומרת לתרגל פישוק רגליים ואני מנסה לא לקבל רגליים קרות. הפעם זה חייב לקרות! ושוב חילוק החיים אני עומדת להיות בצד של הבוגרים או ה'כבר לא טהורים'? וחלילה אין לי שום מניעים דתיים. אולי קטע של נשקים, שזה כבר לא יהיה אחד מהתירוצים או מניעים, סיבות, פרפורים. מפחדת להיות חשופה ולתת לך לפצוע מה שיש לי בין הרגליים קראת לזה "לעשות אהבה". אני אוהבת, גם אתה… אני חושבת. כן! זה יהיה מקסים, מנסה להשתכנע, שוב היסוסים. שבוע אחרון לבתולים, משהו אחרי אמור להשתנות בחיים? חלק אומרים לי חכי. אבל הם לא אני. הם לא יודעים… אין להם שמץ מה זה לאהוב והרוב כבר לא בתולים. אז באיזה זכות הם מטיפים?! אוי כמה תסבוכים… "שבוע אחרון לבתולים" היא חוזרת ומצליפה עם השעון. אבל פאק איט זה אמור להרגיש רגיל וזורם, בלי תכנונים כבדים. למה אני כזאת מחושבת לפעמים?? כן. אני המפגרת שרוצה את זה כמו בסרטים. והוא בלית ברירה נענה לדרישות התסריטאים. עובד בשקדנות יומם וליל על הפקת איבוד הבתולים. ועם כל ההכנות בטח אמא טבע תשנה לנו את התוכניות. הקארמה לא תפסח גם עלי. ועם כל הכבוד לmama nature היא תהיה חייבת לעזוב מתישהו. בין אם ארבעה ימים לשבוע ואני אהיה חייבת לשחרר, בתולים כבר לא סידור קבוע אולם הסקס כן. מעכשיו זו כבר לא קללה ללכת להזדיין.