שאלה אחת בלי מענה… תיכנסו
אני כל כך אוהבת לשאול שאלות.
לדעת כל מיני דברים, לבקש מענה לכל דבר נסתר.
אני כל כך רוצה לדעת הכול, כאילו כל דבר שאני מגלה פתאום, שחי בסתר כל הזמן הזה, שהתחבא ממני, ברגע שאני מגלה אותו הוא הדבר הכי מעניין שנגלה בפניי אי פעם.
בדיוק כמו כל דבר אחר.
אבל יש פעמים, שהשאלות שלי טיפה עוברות את הגבול, שהן טיפה יותר מידי בשביל אנשים שאני שואלת אותם. וגם אותך.
כששאלתי את אימא איך באים ילדים לעולם, היא ענתה לי, אבל רק כי היא חשבה שזה מצחיק שאני שואלת שאלות כאלה בגיל חמש.
כששאלתי את החברה הטובה שלי מכיתה ג' מה כדאי לי לעשות כשאני אהיה גדולה, היא ניסתה לעזור לי להחליט, אבל רק כי לה לא הייתה תשובה לשאלה הזו בנוגע לעצמה.
אבל כשאני שואלת שאלות שהן מעט מעבר לגבול, טיפה מוגזמות, התשובה היחידה שאני זוכה לשמוע, היא משהו בסגנון "הדרי, אולי תשאלי מישהו אחר?" או, "הדרי, השאלה הזו ממש לא מתאימה עכשיו", או, "הדרי, אולי תחשבי על זה בעצמך ואחר כך תגידי לי למה הגעת?".
הם אף פעם לא מסכימים לענות, זה כאילו הם מסתירים ממני משהו, כאילו הם לא רוצים שאני אדע לפני שאגדל.
או לפני שאתנסה במשהו כמו מערכת יחסים רצינית בפעם הראשונה (הערת הכותבת – זו הייתה סתם דוגמה יש לי עוד הרבה כאלה), לפני שאחווה חוויות מסוימות, ועד אז – לא!
אבל למה?
למה הם לא מסכימים לומר?
כי אני קטנה מידי?
כי אני עדיין לא מבינה?
אבל אני חושבת בתור ילדה הרבה יותר בוגרת מכל בני גילי שאני מכירה!
ואני מבינה דברים שאנשים מבוגרים לא מבינים (הערת הכותבת – זה נכון, פעם שאלו אותי ואת אימא שלי אותה שאלה, אני הצלחתי לענות והיא לא XD) !
אז למה לא?
למה חייבת להישאר לי שאלה אחת, תמיד אותה השאלה שאף אחד לא מסכים לענות לי עליה?
תמיד יש את הדברים, אלה שהכי מעניינים אותי, כמו ספר חדש, או חברה חדשה מבית הספר או מהאתר, תמיד יש את הדברים המרתקים האלה, שאי אפשר להתנתק מהם אלא אם כן אתה חייב. תמיד יש את הדברים האלה שאי אפשר לעמוד בפניהם, שהפיתוי בהם יותר מידי גדול, ואתה נמשך אליהם כמו מגנט.
אבל למה דווקא הדברים האלה, אלה שהכי מותחים ומעניינים אותי, למה אלה חייבים להיות אלה שאני לא יודעת את התשובה שלהם?
למה חייבת להישאר לי תמיד… שאלה אחת בלי מענה?
תגובות (4)
שאלות ללא מענה נועד בדיוק לאנשים כמוך… :D כי בדרך כלל חוקרים כאלה, קשה להם להתמודד עם התשובה שאין תשובה.
זה סוג של הכנה לחיים, לא?
מקווה שהבנת אותי :-)
כול כל הרבה שאלות שנשאלות בלי תשובות , מבינה אותך לגמרי , אני יותר גדולה ממך עם נסיון חיים קצת יותר גדול וגם לי יש שאלות כול כל הרבה ואין לי תשובות עליהם , וגם האנשים מסביבי לא רוצים או יודעים לענות לי עליהן :/
איזה מבאס זה נכון אביה?!
חחחח תודה שהגבתן, חשוב לי לדעת מה אנשים חושבים על הסיפורים שלי ^-^
פאק תקשיבי זה קורה לי כל הזמן!!!! ישלי שאלות אקראיות לגמרי ואני פשוט חייבת לשאול אותן בדיוק ברגע שאני חושבת עליהן או שאני ישכח אותן כי ישלי חרא זיכרון , ולפעמים כשאני שואלת את אמא שלי , היא לא יודעת לענות ! תמיד אומרים לי שיש לי מוח של מדענית , כי אני שואלת המון שאלות אבל בעצם ? זה שאלות בסיסיות מאוד ! כמו ׳אמא , מתישהו העולם יגמר ?׳ ׳אבא , למה המחשבות עוברות מהר כלכך?׳ ׳ממתי הזמן התחיל?׳ ושאלות כאלה שקשורות לעולם ולסביבה שלי. אתן אולי תגידו שזה שאלות לא מוסברות לגילי- אני בת 12 וחצי , אבל כל מה שאני רוצה לדעת אני שואלת ולפעמים אף אחד לא נותן לי תשובה ! ועכשיו, אחרי שאמרו לי שיש לי מוח של מדענית, אני תמיד נזכרת במורה הכל כך חמודה שלי למדעים ונהית עצובה . היא כבר לא מלמדת אותי כי היא יצאה לפנסיה אבל היא היתה היחידה שתמיד ענתה לי על כל השאלות שלי! אבל עכשיו אפילו, ישלי המון שאלות בראש. אבל אני לא יבזבז את הזמן שלכן בשאלות כאלה :/
שאלות בלי תשובה זה דבר מציק . זה מרגיש כאילו חסר לך חתיכת פאזל קטנה אחת להשלמת הפאזל אבל אין עוד חתיכות בחבילה:/ (חולה על הדימוי הזההה זה משפט גאוני לא ?(:)
לאב יווווווו