רשת עמוקה

לפעמים אני שוכחת שבני אדם הם חיות. ככה אני נותנת לכל אחד את האמונה להחליק מבין הידיים. ככה אפשר לנהל אותי. אני מפחדת מכולם, הם שופטים כולם, לא יודעים מה אני ומי הם ואיפה אני מתחילה והם נגמרים. איפה כולנו בכל זה? איפה היא?
בטחתי בה. כן, בה. נתתי לעצמי לחשוב שמישהו באמת מעוניין להקשיב לי. סיפרתי לה על האקס המגעיל, על האבל הפרטי שלי על בני המשפחה שלי. ניסיתי לשתף אותה, אבל היא לא שמעה. בעצם, היא כן שמעה, היא פשוט לא הקשיבה.
היא פשוט סיננה אותי, קלטה חצאי מילים, הקשיבה להזדמנות להעביר נושא, לדבר על משהו אחר. לדבר עליה.
וכמה דיברנו עליה! וכמה באמת הקשבתי, וכמה היה לי אכפת? הרבה יותר מידי. ואפילו לא שמתי לב שאני נופלת לתוך רשת ממולכדת היטב. מוסווית באלפי אמירות מעודדות שאומרות כלום. \"הכל יעבור, אבל אני כאן בשבילך\".
זה התחיל בקטנות: \"אני לא כל כך אוהבת אותה, היא מגעילה אותי, אבל לא אכפת לי שאת מדברת איתה. אני מרגישה שאת מרחיקה אותי ואני רוצה שנהיה החברות הכי טובות!\"
זה המשיך ב\"לאן את הולכת? למה את לא יכולה לבוא עכשיו? את מתעלמת ממני? מה עשיתי לך?\"
זה הגיע ל\"את שונה עכשיו… זה כל כך מוזר, מרגיש לא טבעי. את חושבת שזה אמור להיות ככה?\"
אפילו כשזה נגמר: \"אני מחכה שתשתני, אני באמת רוצה להיות חברה שלך, אבל את רעילה לי…\"
והרגשתי מורעלת. הפסקתי לדבר, לאכול, להסתכל, להקשיב. אטמתי את עצמי לחום ואהבה. ראיתי כל דבר ורציתי להתעוור. רציתי לתקן מה שהיא עשתה. ולא ידעתי איך לצאת מהרשת, לא ידעתי בכלל שאני ברשת.
עד שהכרתי ויצאתי, אבל עדיין לא דיברתי. כי זה כואב, זה כמו אוזנייה באוזן, שלא משחררת ממך, גם אחרי הבום החזק, גם אחרי האלכוהול והמלח על הפצע. גם אחרי. זה נשאר בכל מקום. ואתה מאבד הנשימה. מה איתה? ומה הם חושבים עליי? רגע מה אני אעשה היום? למה אני לא עושה כלום? הם שונאים אותי? היא חייכה אליי, מה זה אומר? אנחנו חברים עכשיו? ואם אני אכשל? ומה אם לא למדתי מספיק? יהיה לי עבודה? יהיה לי משפחה? אני אגור לבד? מתי אני אמות? מתי הם ימותו? אני לא רוצה שהם ימותו… אבל אם כן אז איך? זה יכאב? זה יפריע למישהו אם אני אלך? ואם אני יצא לטיול, איך אני אחזור? ומה אם אני אתעלף? ומה אם אני אפגוש אותה? מה אם היא תראה אותי? מה אני אגיד לה? היא תדבר קודם? היא תשנא אותי או תרצה אותי בחזרה?
דיייייייייייייייייייייייייייייייייי!
צא דיבוק, צא!
אבל הדבר היחידי שיוצא הוא האוויר. ואת עדיין נמצאת לי בתוך הראש. למרות כל הטריקים, הסחות הדעת והחיים החדשים שבניתי. כי אני עדיין בתוך הרשת שבנית כל כך טוב. ואני עדיין כל כך כועסת ולא יודעת מה לחשוב.