רק לצאת ולעוף…

איך את מסוגלת לאבד את האמונה בעצמך? איך אחרי שקרעת לי את הלב בסיפור שלך על בנות שאיבדו תקווה? ממש אחרי הסיפור הזה את כותבת את הקטע הזה? אלוהים אני הרגשתי שאת יושבת מולי, מול היאוש שלי מהחיים ונוגעת בלב שלי, כאילו מישהי באמת מבינה מה אני עוברת. איך את יכולה להרים ידיים כל כך מהר?
את כתבת פה שאת לא יכולה לעבור את זה לבד, את סותרת את עצמך כי בסיפור הקודם כתבת שזהו רגש מוטעה, הבדידות. ואם את מרגישה לבד, את מוזמנת לכתוב לי במייל.. או לדבר עם מישהו אחר שיעזור לך זאת לא חייבת להיות אני.. כי אני הזדהתי עם הקטע הזה, אבל שכתבת לבנות שאיבדו תקווה כמוני, זה הרגיש כאילו עברת את כל זה.. שאולי תוכלי לעזור לי… כתבת פה שאין מה לסמוך עלייך, שאין מה להאמין בך. זה לא נכון. הסיפור על הבנות שאיבדו תקווה היה מדהים, הוא שיקף כמה מדהימה וחזקה את, ואל תוותרי. אני לא מרשה לך.
אני סומכת עלייך. אני מאמינה בך.
תאמיני בעצמך…
את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל אם את רוצה לדבר..

ואוו קודם כל תודה על התגובה
דיי נתת לי כאפה, כל מה שכתבתי בקטע הקודם היה מכל הלב, כנה,
והכי חשוב- האמת היחידה.
אבל זה אומנותו של היצר הרע, לחשוב שאנחנו אפס, הוא חוזר על משפטי שקר כל כך הרבה עד שאני מאמינה להם.
תודה רבה שהחזרת אותי למסלול, את מדהימה.
את צודקת לגמרי, אסור לי לוותר.
לפעמים אני שוכחת קצת וצריכה להזכיר לעצמי,
מכירה את המשפט אין יאוש בעולם כלל? זאת אומרת כל הרגשות האלו הן רק בראש שלנו, בדמיון, זה לא מציאותי למרות שזה כל כך מרגיש ככה,
וזאת הטעות.
אין לך מושג כמה אני מודה לך,
אוהבת ♥