רק לפרוק…

בנאדם חכם )והוא באמת חכם מבטיחה לך אישית הוא פשוט דוגמה לחיים) פעם אמר לי שאדם שנכנס לדיכאון ממושך בסוף יהיה לו קשה לצאת ממנו כל מה שאת מרגישה עכשיו זה את מכניסה את עצמך אליו ואם את תמשיכי ככה זה פשוט ישפיע לך על כל סדר היום וזה כבר יהיה חלק ממערכת הגוף שלך. את צריכה להתחיל להסתכל על דברים בצורה טובה יותר לשמוח מדברים קטנים וגדולים את צריכה להפסיק לחשוב על דברים בצורה כזאת ולנסות לצאת מהחרא שנכנסת אליו מה שאת עוברת כולם עוברים אבל את פשוט צריכה להתמודד עם זה ולהפסיק להגיד רעה לי לא טוב לי לא כיף לי אני סובלת כי זה ממש לא יעזור לך מניסיון. מוטו לחיים שעובד תחשבי חיובי יהיה חיובי…

סורי על החפירה ^_^

תראי זה לא הדיכאון הראשון שלי בחיים
וגם לא השני ולא השלישי ולא הרביעי
זה קל להגיד וקשה מאוד לעשות

אנשים הם מלכים בלדבר וגרועים בלבצע זה כבר ידוע אבל אם באמת תרצי את זה אבל באמת ולא סתם להגיד את תצליחי בשניות עם כמה שזה נשמע מטומטם כמו מתג שמדליק את השמחה זה ממש ככה אם את רוצה להיות מאושרת את עצמך היחידה שעומדת בינך לבין האושר הזה האושר קיים גם בדברים הקטנים את רק צריכה למצוא אותו. בכי עוזר אבל זה לא פתרון הוא כן עוזר לשחרר אבל זה אמור להישאר ככה ולא כל הזמן לבכות ואם זה דיכאון זמני זה אמור לעבור תוך יום יומיים מקסימום כי אחר כך זה משפיע לרעה ואת רק פוגעת בעצמך

אני לא מכירה בן אדם בעולם הזה שדיכאון עובר לו אחרי יום יומיים
זה פשוט לא הגיוני !
לא הלב ולא הנפש ולא הגוף יכולים לגבור על דבר כזה כל כך מהר
וזה לא משנה כמה פעמיים אני אנסה זה אף פעם לא בטוח שאני באמת אצליח לצאת מזה
דיכאון זה כמו תהום, ברגע שאת נופלת את תעשי הכל לעלות למעלה, אבל אם האבנים חלקות מדי זאת תהיה משימה די קשה…

נוני יפה שלי אני אומרת לך מנסיון (ודיברנו על זה כבר פעם) שאני לא שלמה עם עצמי, עם הגוף שלי, עם ההתנהגות שלי ועם איך שאני פעילה כל הזמן אם זה בחוג שירה ואם זה בבית הספר ליד ה"חברים" שלי. אבל אני מצאתי לעצמי פיתרון: אני תמיד מחייכת, תמיד מוצאת את הדבר הטוב שברע! אני מציעה לך לקרוא את הספר פוליאנה אם לא קראת אותו וללמוד מהילדה הזאת שבסה"כ היא יכלה כל החיים שלה להתאבל על מה שקרה למשפחה שלה אבל היא לא עשתה את זה, היא להפך חיפשה את הטוב שבזה.
אני מבינה שאת עוברת קשיים רבים ואני מבינה שאת כרגע בתחילת גיל ההתבגרות והכל נראה לך שחור והכל באמת נראה לך כמו בור עמוק שאת נופלת אליו כל יום עמוק יותר וקרוב יותר לתחתית.
באותה תקופה שדיברתי איתך היה לי משבר עם עצמי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואני החלטתי להקשיב לעצות שלך והן באמת עזרו. היום כשאני פוגשת בנאדם אני מתחברת אליו מהר ולא איכפת לי מה יחשבו עליי, מה יגידו עליי או מה הרושם שאני משאירה. אני תמיד מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב. אני מחוברת להרבה מאוד אנשים ואחרי הביטחון הזה שצברתי בזכות העצות שלך יש לי עכשיו הרבה יותר חברים שבאמת חברים שלי לא בגלל המראה ולא בגלל הלבוש שלי אלא בגלל מי שאני אחרי השינוי שעברתי.
ואם לסכם את כל מה שעד עכשיו כתבתי הכוונה שלי הייתה שתתחילי לחייך באמת ולא חיוך מזוייף.
אוהבת אותך ומאחלת לך רק טוב <3

שיה קטנה ומסכנה! ואת בטח גם רעבה. אני .. אני צריכה להגיד לך שאת תצטרכי לאכול לחם ולשתות חלב איתי במטבח. זה לא מצא חן בעיני דודתך – זה שלא ירדת למטה, לארוחת-הערב, את יודעת.'
'אבל לא יכולתי. הרי הייתי כאן, למעלה.'
'כן; אבל – היא לא ידעה את זה, את מבינה,' העירה ננסי ביובש וכבשה את צחוקה. 'אני מצטערת בעניין הלחם והחלב; מצטערת, מצטערת.'
'אוה, אני לא. אני שמחה.'
'שמחה! למה?'
'למה? מפני שאני אוהבת לחם וחלב, ומפני שאשמח לאכול בחברתך. אני לא חושבת שיש איזשהו קושי להיות שמח בגלל זה.'
'את לא חושבת שיש איזשהו קושי להיות שמח בגלל כל דבר שהוא,' השיבה ננסי.
היא נזכרה בנסיונותיה האמיצים של פוליאנה לחבב את החדר הקטן והחשוף שבעלית-הגג.
פוליאנה צחקה צחוק רך.
'ובכן, זהו המשחק, את מבינה.'
'ה-משחק?'

זה חלק מהסיפור באמת שכדאי לך לקרוא אם לא קראת….