רק לא ליפול .

זה קורה לי הרבה , בלי שאני מרגישה .
אני רוצה למשוך למעלה , וזה לא קורה .
אני שוקעת בדיכאון , בעצב , ולא יכולה לצאת מזה .
וזה הורס אותי , כל פעם מחדש .
ואני רק נופלת , לא מוכנה לעלות , מוותרת .
וקשה לי .
קשה לי לצאת מהמקום שלי , להיפתח .
קל לי להסתגר , לוותר , למשוך למטה ולא לחשוב יותר .
קל לי לא לחשוב על העלייה , על הקשה .
ואני מגעילה את עצמי .
לא יכולה להכיר אנשים , לא לדבר , לא לצאת החוצה .
כלואה בעולם שלי , במקום הנוח – ובדרך כלל לא רוצה לצאת .
לא מצליחה להבין את עצמי , אבל ממשיכה .
ואי אפשר לעצור את זה .
הזרם יותר חזק ממני , והגמילה נראית בלתי אפשרית .
קל לי להיות שקטה , לא לספר , להסתגר .
שונאת את עצמי ברגעים האלו , שונאת הכול .
ולא מצליחה לפרק , לשחרר .
ואולי יום אחד הכול יפרוץ , הבכי , הכעס , הכול .
ואולי החיים שלי יהפכו אחרים , והכול יהיה טוב .
אבל בנתיים זה רק עוד חלום .
אני צריכה לנסות , אני יודעת שזה תלוי בי .
אבל אני מושכת למטה , מוכנה להפסיד .
מוכנה לוותר .
ויום אחד יגיע היום שאבין שוויתרתי על הכול , ואתחרט .
ואז לא יהיה מקום לתיקונים , ושוב פעם – אני אמשוך .
חבל שזה לא יהיה ולא היה למעלה .
ואף אחד לא מבין , ולי לא אכפת .
אבל בתוך תוכי כן אכפת לי .
לא רוצה להיות אני , רוצה להיות אחרת .
לא רוצה להסתגר , רוצה לנצח – פעם אחת .
רוצה לא לוותר , לנסות להיות שונה .
אבל זה לא יוצא , ואני שוב פעם מפסידה .
וככה זה ימשיך , כי אין דרך חזרה .
ואני אשקע בדיכאון , למרות שגם עכשיו נורא .
שוחה בים של דמעות , ולא מצליחה למצוא דלת חזרה .
שוחה ומוותרת , על החיים , על המטרה .
כי אני לא מתאימה לזה .
כי במקום לשאוף ולמשוך למעלה , אני רק יורדת למטה .
ונופלת , למרות שבתוכי , המטרה היא לא ליפול .
מוותרת לעצמי .
ונופלת , מוותרת על הכול .
יום אחד זה ישתחרר , ואני אמשך למעלה .
אני עדיין מחכה , וממשיכה לדחוף למטה .
נופלת , וזאת לא הפעם הראשונה .