רק דגים מתים שוחים עם הזרם..?

היום היה אמור להיות לנו בכיתה שיעור חינוך, שזה שיעור שבו כל הכיתה מדברת על נושא אחד משותף. המורה הטמבלית שלי (אני אומרת הרבה את המילה הזו היום..) החליטה שהיא מעבירה את שיעור חינוך לשעה שישית ושעכשיו אנחנו עושים חזרה למבחן בהבעה.
הגיעה שעה שישית, והמורה שלי אמרה לנו שיש הבעה כי היא לא הספיקה את כל מה שהיא רצתה לעשות (!)
ממש כעסנו עליה, באמת, צרחנו ודברים כאלה ואמרנו לה שאנחנו לא מוכנים לזה, ושיש חוסר צדק בכיתה. אבל היא לא הקשיבה, כרגיל. היא פשוט כתבה לנו על הלוח טבלאות להעתיק.
כשעשיתי את העמודה השנייה בטבלה, חברה שלי, עמית, הסתובבה אליי ואמרה, ״אורי, אל תכתבי. בואי נעשה שביתה. אם לא נכתוב אז יהיה שיעור חינוך!״ היא חייכה בהחלטיות, ואני הנחתי את העט.
רוב הכיתה עשתה כמוני, אבל כמה ילדים עוד המשיכו להעתיק את מה שהיא כתבה. ״תכתבי, אורי, זה למבחן,״ אמרה שרון, חברה שלי, שיושבת מאחוריי.
לא ידעתי מה לעשות, ובסוף יצא שהעתקתי חצי ממה שהיה על הלוח..
אני מרגישה שאני לא מוכנה למבחן אבל שעם זאת העתקתי לפחות קצת.