רק אלוקים יודע מה דחף אותי לפרסם את הדו שיח המרוסק מכאב שהיה לי איתו לפני כמה רגעים. אבל איכשהו, הנה הוא לפניכם.
בס"ד
אלוקים…
אתה יודע, אולי אני רעה ממש, אבל פעם ראשונה שהכאב הזה דוקר לי בחזה.
פעם ראשונה, מאז שנפטרים אנשים וילדים כל שבוע, פעם ראשונה שאני בוכה.
הייתי צריכה לבכות מזמן. אולי ילד או אבא היו נשארים בחיים בזכותי. הייתי צריכה לעשות משהו.
זה נכון שהמון אנשים מזלזלים בזה שיהודים הם מחוברים זה לזה ומשפיעים זה על זה, אבל הגננות והמורות שלי, בגיל 5, בגיל 9, בגיל 12, תמיד אמרו – וצדקו – שכל ישראל ערבים זה לזה.
אני כן מאמינה לך שזה ככה, למרות שקשה לי להרגיש את זה בפועל, ולמרות שאני יודעת שאנשים צוחקים ולועגים עלי בגלל האמונה הזאת, שלא בצדק. זה כואב לי ושורף לי הלב בעוצמה מטורפת, אבל זה לא אמור לגרום לי להפסיק להאמין. אז מה אם קשה. בסוף כבר לא יזלזלו באנשים בגלל האמונה שלהם. כמו שאתה לא מזלזל. כמו שאתה אוהב ומחבק.
הייתי צריכה לבכות מזמן. אלוקים..
אתה יודע כמה שאני לא מושלמת, למרות שממש משתדלת, ואתה יודע שיש דברים שקשים בשבילי כמו להיכנס לאש, כמו לחתוך לעצמך איבר מהגוף, אבל אם הייתי יודעת שילד בן ארבע, עם קול מתוק וצלול, לא יצטרך להגיד קדיש בלוויה של אבא שלו, יום אחרי שאמא שלו הביאה תינוק יתום לעולם, לא הייתי עושה מאמצים אדירים כדי למנוע את המוות הזה?!
אם הייתי יודעת שמעשה שאני אעשה או לא אעשה, ישאיר בעולם הזה לפחות את אחד מארבעת התינוקות הרכים שנפטרו בתוך שבוע בלבד, לא הייתי הופכת את העולם כדי להשאיר אותם בחיים? הרי הייתי. אני לא עד כדי כך רעה. לא עד כדי כך אכזרית. יש לי לב יהודי אחרי הכל ולפני הכל.
כמו שהייתי לוקחת סכין, עוצמת את העיניים, צורחת ומכניסה אותה לגוף של מחבל כדי להציל ילד, אישה, איש או מבוגר, אחים שלי בדם. למרות שבחיים לא הרגתי בן אדם, וודאי שלא התנפלתי על מחבל. כמו שהייתי עושה את זה, ככה גם הייתי עושה הרבה, לא משנה כמה קשה זה היה, כדי להשאיר יהודי אחד, רק אחד אפילו, בחיים.
ואתה יודע מה אולי הבעיה? אני כנראה לא מספיק מאמינה בכוח שלי ובהשפעה שלי על חיים של בן אדם אחר. אני גם כנראה יותר מידי מפחדת מהזלזול הלא מוצדק שאנשים יפנו כלפי, אם הם ידעו שהרגתי את עצמי כדי להשאיר יהודי בחיים.
הם יחזיקו את הבטן ויצחקו, והלב שלי יתכווץ. אני פחדנית, זה מה שאני. האנשים האלה שווים שבגללם אני לא אציל תינוק ממוות?! האנשים האלה שווים שבגללם אני לא אמנע מוות של אבא צעיר לילדים?! הם לא. הם לא שווים את זה. אבל אני פחדנית. פחדנית. פחדנית. זה מה שאני. פוחדת מעיקום פה וקריצה בעין, של אנשים שלא שווים אפילו את הנייר עליו מודפסת התמונה שלהם. פוחדת מצחוק של אפסים. זה מה שאני.
אם היית שולח לי, מדפיס לי מהשמיים ושם לי בלילה מתחת לכרית, אחרי יום מאומץ וקשה שבו קרעתי את עצמי כדי להיות ילדה טובה, כדי להיות בן אדם שווה, אם הייתי מקבלת מעטפה בסוף כל יום כזה, עם קבלה, או תעודה, או משהו, מסמך רשמי חתום על ידך ואיזה שלושה מלאכים – להבדיל – שאומר שהיום הצלתי את האבא משה בן הדסה מצרפת, את התינוקת הילה בת גאיה מנתניה, ואת התאומות אסתר מלכה וחיה דבורה מאנטוופן, אולי אז היה לי יותר כוח להציל אנשים.
אלוקים.. כל כך הייתי שמחה אם היית שולח לי מכתב כזה, רשמי, שבו כתוב באותיות של אש וזהב טהור את השם שלי, כמי שאחראית לחיים של ילדים, תינוקות ואנשים, אחים שלי, בכל פעם שזה באמת קורה. בכל פעם שאני נלחמת כדי לעשות את מה שאתה מבקש.
כל כך הרבה אנשים ממשיכים לחיות בזכות כל כך הרבה אנשים וילדים קטנים שנלחמים ומוסרים נפש בשבילך. אם היינו יודעים בוודאות של מאה אחוז, זהב על גבי לבן, כמה אנשים קיבלו את החיים שלהם במתנה בזכותנו, כמה אנשים לא נדקרו בפיגוע והמשיכו לחיות, בלי לחלום מה ציפה להם, כמה תינוקות בסוף לא עזבו את העולם לפנות בוקר, בזכותנו, היה לנו כל כך הרבה יותר כוח להמשיך לעבוד. לעבוד קשה, כדי להיות אנשים טובים, כדי להיות מה שאתה רוצה שנהיה.
אולי פחדניות כמוני היו מפסיקות לפחד מהחיוך הלועג של כמה בלונים מנופחים, שאפילו אוויר אין בהם. אולי הייתי מעיזה להרים את העיניים שלי, להישיר אליהם מבט ולומר להם: "תקפצו לי. פשוט תקפצו. אלוקים איתי. נחיה ונראה". אולי הייתי מפסיקה להרגיש עפר הארץ בזמן שאני עשויה מרסיסי יהלומים, כוכבים וזהב טהור.
אולי הייתי מצליחה לזקוף את הגב ליד האנשים הרעים האלה, שאולי היו חלק מהסיבה לכך שלא הצלתי אנשים שיכולתי להציל.
בגלל הפושעים האלה. בגלל חבורה של מושחתים, לא קפצתי למים כדי להציל תינוקות, לא זרקתי את עצמי לאש כדי להציל הורים, לא רצתי לכביש להציל בחורים ונערים.
הפושעים האלה לא שווים את המוות של האנשים הטובים האלה. הם לא שווים כלום אם בגלל הפחד מהלעג שלהם לתמימות שלי, לא עשיתי כל מה שיכולתי כדי להציל את האחים שלי.
מתי אני אפסיק לפחד מהם? מתי??
ומתי תשלח לי את המעטפה עם השמות, אלוקים? מתי אני אדע סוף סוף כמה אנשים הצלתי??
אני נקרעת מבכי עכשיו. הכאב שורף ומרסק לי את הלב. אולי אני לא כל כך רעה כמו שחשבתי? יש מצב כזה, אלוקים?
ואולי גם ההבנה הזאת זו פסיעה ראשונה בדרך להיפטר מהפחד הטיפשי שלי, מהחוסר ביטחון האווילי שלי.
אולי במצב הקיים גם זה משהו.
תגובות (19)
עדיין לא הבנתי איך את יכולה למנוע את האסונות הללו?!
כתיבה מעניינת.
בס"ד, תודה:) זה פשוט בגלל שבידיים של כל יהודי יש כוח מטורף, ע"י ההתנהגות שלו הוא יכול להשפיע על חיים של אנשים אחרים. ככה לימדו אותי ואני מאמינה שזה נכון. יכול להיות שכבר הצלתי ואת הצלת בחיים שלך, כמה וכמה אנשים, ואנחנו לא נדע את זה עד שנעלה לשמיים או עד שהמשיח יבוא. יש הרבה מקורות שאומרים שזה ככה, שמעשה של יהודי אחד, או הימנעות שלו ממעשה, יכולים להשפיע על אדם אחר, כי עם ישראל זה כמו אדם אחד. תודה על התגובה שלך:) אוהבת ❤❤❤
הפטריוטיות שלך לא יודעת גבולות רק חבל שאת מפנה אותה למקומות חסרי תועלת. את מערבבת בין שני דברים לא קשורים
מצד אחד- חוסר האונים שלך כלפי העולם
ומצד שני- אשליית ההשפעה שאת כביכול אמורה להרגיש כשאת מתנהגת כמו שהוא רוצה.
אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, הדרך שאת מנסה להשפיעה על דברים לא תעבוד לא משנה כמה טובה את תהיי- אם את באמת רוצה להשפיעה תתחילי לפעול, ולא לרחם על עצמך, או לחכות לחסדיו כי אם הוא לא עשה כלום עד עכשיו- הוא לא יעשה כלום גם אחרכך.
הוא לא יוכל לשנות דבר, אבל את תוכלי, אם תאמיני בעצמך יותר.
והגישה האתנוצנטרית הזאת לא תקדם אותך לשום מקום.
בס"ד, טוב, אפשר לומר שאני חולקת עליך ברוב הדברים. אם אתה דואג לי באמת, אז תודה:) (לא בציניות) אבל אני אשתדל להמשיך להאמין במה שכתבתי, למרות חוסר הביטחון שלי שדיברתי עליו, והרצון הכמעט אובססיבי למצוא חן בעיני כולם, במיוחד בעיני אלו שרואים אותי או את האמונה שלי בעין עקומה או ברחמים. זה כואב לי, אבל אסור לי להפסיק להאמין. אם אני אפסיק להאמין, כל מה שעוד נשאר ממני יתנפץ גם הוא. זה יהיה זוועה. אני מבינה מהדברים שלך שאתה לא מאמין או לא רוצה להאמין, בכוח של בן אדם להשפיע על אחרים ע"י ההתנהגות שלו. אני חולקת עליך בזה ממש, אם תרשה לי. נכון שהחוסר ביטחון שלי גורמים לי לא להרגיש את זה כל כך, אבל אלוקים דורש ממני להאמין כמה כוח יש בידיים שלי, מבין? אני צריכה להילחם כדי להאמין בכוח שלי, ולהילחם כדי לעשות איתו דברים טובים. אלוקים וודאי יכול לשנות, והוא עושה ומשנה דברים כל שניה, וזה לא אומר שצריך לשבת ולא לעשות כלום. בדיוק כמו שאמרתי, זה הכי אומר שאסור לשבת ולא לעשות כלום, חייבים לעשות. לעשות מה שאלוקים מבקש, אם זה לתקוע סכין בלב של רוצח, ואם זה לעצור את עצמך שניה לפני שאתה פוגע בחבר שלך. אסור לשבת בחיבוק ידיים, במיוחד בזמן כל כך מסוכן. אני מאמינה שיש לי את האפשרות למנוע מוות של אחים שלי ע"י ההתנהגות שלי וע"י תפילה. אתה לא מאמין בזה כמו שהבנתי, ככה שאנחנו לא באותה דעה בעניין הזה. ככה זה בחיים.. תודה על התגובה:)
נסיכה שלי, סוף סוף! התגעגעתי!! בקשר למה שכתבת… אני לא יכולה לומר לום דבר חוץ מכמה אני מזדהה. הלוואי שיכולתי לקבל כזה מכתב כל לילה מתחת הכרית, ואפילו לא כל לילה. פעם בחודש, נגיד. את מדהימה, ועצם זה שאת מרגישה ככה זה דבר גדול כשלעצמו. אוהבת אותך❤
בס"ד תודה חיימשלי, אוהבת אותך המוןןן וגם אני התגעגעתי!!! ונתת לי כוח עכשיו:)
❤❤❤!!
למדתי בבית ספר דתי, מגיל קטן השפיעו עלי ואמרו לי: אם תעשה מצוות ותתנהג יפה- תיהיה אדם טוב והשכר שלך בשמים יגדל
עם השנים הבנתי שאמירות מהסוג הזה היו בסהכ מניפולציות זולות שמורים היו משתמשים בשביל להרגיע את הילדים שלא מתנהגים כמו שצריך
וזה מה שהדת עושה לכל אדם שלא הולך בדרכה, מטיפה לו ומכריחה אותו ללכת בדרך הישר ובדרך שאלוהים רוצה
הדרך הזו, היא דרכם של רבנים, שמשתמשים בה בשביל להשתיק אחרים
כמו שהמורים השתיקו אותי
או לפחות ניסו
את נשאבת כל כך חזק לזה שאת לא יודעת איך להתנהל אחרת, ללא האמונה, בגלל זה את חושבת שבלעדיה כל מה שנשאר לך התנפץ.. זו רק אשליה
בס"ד, אני עדיין חולקת עליך, סורי.. .
בס"ד, אני עדיין חולקת עליך, סורי.. .
בס"ד, אני עדיין חולקת עליך, סורי.. .
לא נורא, ככה זה בחיים :)
אני לא יודעת מה עברת ומי היו המורים שלך. מורים הם לא מושלמים, אבל רבנים (אמיתיים!) זה משהו אחר. אין שם שום מניפולציות והם לא עושים או אומרים שום דבר כדי להשתיק אחרים או לטובת עצמם. לך לבית שלהם, תיכנס ותסתכל עליהם כמה דקות, ותבין שכל מה שמוכרים לך על ה"רבנים השתלטנים והמניפולטיבים ששולטים בקהל שלהם באיומים" מצוץ מהאצבע עד כאב. זה נקרא "עולם השקר".. מה שאתה אומר נשמע כמו משהו שמגיע מפחד, כאב, או מדעות מעוותות שמכרו לך. תאמין לי.. לילה טוב:)
ו… בקשה מוזרה, ואולי תפרש אותה כפחד וחולשה, אבל… בוא ננסה לגמור את הדיון פה… אני בן אדם מאד חסר ביטחון עצמי, ודעות של אחרים משפיעות עלי לפעמים בלי שאני רוצה. במקרה הזה, אני ממש לא רוצה. אני נלחמת להמשיך להאמין ואני רוצה להמשיך להילחם עד היום האחרון שלי, אחרת אני אהיה אפס ובן אדם לא שווה. מבין? זה די לא פייר שנעשה וויכוח או דיון, כי יש לי משהו מאד מוזר באישיות – אני מקטינה את הווליום של מה שאני אומרת בחמישים אחוז, ומגדילה את הווליום של רוב האנשים האחרים, במידה והם נשמעים חזקים ובטוחים בעצמם, בחמישים אחוז.. ככה שזה יוצא כמעט לא כוחות. אפרוח מול אריה כאילו, מבחינת הכוח. מבין? אז בוא נפסיק פה… לילה טוב:)
אני מסתכל על דברים בצורה ראליסטית, אוביקטיבית והגיונית
ואני לא מונע מדעות, פחד או כאב
בסופו של דבר לכל אחד יש את הדעה שלו
וזה לגיטימי
לילה טוב :)
בס"ד אני לא חושבת שבן אדם יכול להיות לגמרי אובייקטיבי וריאליסטי לגבי שום דבר. תמיד יש גם לדעות חלק בצורה שמסתכלים ושופטים על דברים. ככה שכדאי להיות בסביבה שבה שומעים כמה שיותר דעות טובות שאתה רוצה להאמין בהן, כי הן יהיו חלק משקלול התוצאה הריאליסטית והאובייקטיבית. ו… אוף… אני לא מסוגלת לשתוק?.. מסתבר שכן.. אבל כמו שכבר כתבתי, מסוכן לי להתווכח ולשמוע דעות שהן לא מה שהייתי רוצה להאמין, לחשוב או להרגיש, בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלי.. אז.. מעניין לדבר איתך, אבל פליז, בוא נפסיק את זה כאן.. תודה:) לילה טוב והרבה אושר ושלמות:)
בס"ד, אגב, זה סוג של תרגיל בביטחון עצמי, זה שלא מחקתי את הסיפור עד עכשיו.. ועכשיו אני אשתדל לשתוק חח:) לילה טוב