רקפת.

אני אוהבת הרבה דברים.
את הקפה הבוצי שאני מכינה ואת הסיגריה המחזקת את הטעם המר ומתריעה על כך שכבר יום.
את הצליל שמפיקים המים כשהם פוגעים בגופי.
הערפל בשמי הלילה והכוכבים שלמרות הכל, מגיחים בהבנה.
כשהשמש מגיעה לאמצע השמיים ומפזרת סביבה הילה רווית צבעים של סוף והתחלה.
את הרעש המתוק של ילדים קטנים משחקים או מתווכחים.
כשהרוח שורקת אך לא מרתיעה, אלא שורקת מנגינה.
אני אוהבת כשהאדמה לחה וכל צעד משאיר חותם, גם אם הוא זמני.
אני אוהבת המון, ואני אוהבת חזק.

אבל,
אני גם לא אוהבת בכלל הרבה דברים.