רציתי לספר לכם

שלום. אני חצי חצרוני ואני תשוש נפש
רציתי לספר על היום ההוא, ב-ב' בתמוז
כשאני וחבר שלי הלכנו לגנוב תפוזים
היינו בני 8, וגם האימא של חבר שלי הייתה איתנו
למעשה היא זו שיזמה את מעשה הפשע והנהיגה אותו
אני משער שהיא הייתה בת 30 אז,
למרות שאין שום תיקי ארכיון בנושא,
אפילו הזיכרון גנז את עצמו
מ-כל מקום, היא סיפרה לנו איזה משקה נהדר,
אפשר לעשות מהעסיס של תפוזים טריים
ושאלה אם אנחנו שובבים
כמובן שהיינו מאוד שובבים, והיא בעיקר
הלכנו ברגל מביתו של חבר שלי וביתה של אימו
לפרדס התפוזים
לא סתם לפרדס התפוזים
אלא להפרדס של התפוזים
האימא והאבא של התפוזים
המקום בו תפוזים נולדים ומבשילים
היה לה סל פלסטיק ביד,
והיא נדנדה אותו בקצב הליכתה
וכשהגענו, מצאנו פרצה בגדר,
והתחלנו להעמיס תפוזים
כלומר למלא את הסל בתפוזים
ופתאומי –
מישהו בערך בן 60 צעק עלינו
והוא צעק מאוד על האימא של חבר שלי
והוא אמר – איך את עושה את זה,
בתור מבוגרת והכול
והפרצוף שלה נהיה כמו עגבנייה
והפרצוף שלנו נהיה כמו לימון
והסתלקנו משם מבוישים נורא
עד היום אני זוכר את הקול המריר,
המחוספס והנעלב של הפרדסן
איך את עושה את זה, הוא אמר
ואני בוכה בשבילו,
ןאני בוכה בשבילי.