ריקה.
יש לי הרבה מצבי רוח. אני מנווטת בינהם כמו רב חובל מיומן על ים כחול.
לפעמים אני שקטה, כי אני לא חושבת שמישהו מקשיב. לפעמים אני מנסה לצעוק. אנשים מרגישים שמקשיבים להם יותר כשהם צועקים,אבל זה טעות. אנשים מקשיבים לאדם עם כריזמה, אדם שיודע לשחק במילים כמו בלגו, אדם שיכול להציע רעיונות ושיקשיבו לו, אדם שיכול לשנות דעות של רבים בכמה מילים פשוטות. אני לא כזאת, אבל אני ממשיכה לנסות.
לפעמים אני מבואסת, לפעמים אני עצובה. אני הרבה פעמים עצובה. אני כמעט תמיד עצובה. אין לי הרבה סיבות לשמוח, לא מספיק. לפעמים אני שמחה,בלי סיבה, פשוט שמחה. זה לא קורה הרבה. זה קרה פעם אחת מאז שאני זוכרת את עצמי. פשוט קמתי בבוקר, והייתי שמחה. אני זוכרת שאמרתי את זה לכמה אנשים, כדי שידעו, כן, גם אני יכולה להיות שמחה לפעמים. פשוט נהניתי מכל רגע, חיוך ענק היה מרוח לי על הפנים למשך כל היום, עד ש…, עד שלא.
לפעמים אני משועממת, ואז אני מנצלת את זמני בשיטוט באינטרנט במטרה למצוא משהו לעשות בשביל להרגיש מועילה ואז לא לעשות אותו. לפעמים אני כועסת. על אמא, אבא, אח סורר, חברה מעצבנת, מורה מעייף, או סתם, על העולם. ולפעמים- לפעמים, אני עוצמת עיניים ומרגישה-
ריקה.
תגובות (5)
זה קצת יוצא שאני מגיב לך בגלל שהגבת לי קודם ועכשיו אני מרגיש חייב לך. עברתי על כמה סיפורים. זה אחד שהתחברתי אליו כי הוא הרגיש לי אמיתי לגמרי, ואלה הדברים שאני מחפש לקרוא. הביקורת היחידה שלי, שהייתי רוצה לקרוא יותר, לגלות יותר. אני מרגיש שגם במקום של הריקנות יש כמות עצומה של מחשבות שלא מרפות ונותנות מנוחה והן הכי מסקרנות, כי הן את.
תודה רבה! אני לא בטוחה שאני יכולה להמשיך לכתוב כי את החלק הזה בי גם אני לא מכירה, אבל אני אשתדל:)
נראה לי שמקום טוב להתחיל זה דווקא המקום של השמחה. האופן שתיארת אותו נראה כמו משהו מאוד ממוקד; וניסחת את זה כך שזה מעורר עניין בקוראים ואז לא התייחסת לזה בכלל. אני לא יודע האם אפשר לערוך פה סיפורים – אבל זה משהו שהיה מעניין אם היית מוסיפה. נראה לי שמהמקום הזה גם יתחילו הרעיונות האחרים לבוא. ובהצלחה עם המשך הכתיבה. זה מרגיש שיש לך משהו מעניין לספר ועכשיו את צריכה למצוא את הדרך לספר אותו.
עדכנתי, מקווה שזה יותר טוב עכשיו…
תודה, ממש נחמד לשמוע!!!