ריצה , במשמעות אחרת ..

היא מרגישה את רגליה רצות, מתרוממות למעלה והודפות אותה קדימה. זעה קרה הרטיבה את מצחה, ושיער נדבק אליה. היא המשיכה לרוץ, אחוזת טירוף. הפחד המדבק אחז בה ולא הרפה.
מעילה התנופף אחורה יחד עם כל הפריטים שהיו תלויים על חגורתה, ביניהם אקדח אפור בולט. נעליה כמעט ונשחתות מהמהירות, והיא מעזה להביט אחורה;
שהיא מבחינה בדמות הפחד אפילו מתגבר וצמרמורת מצליפה מדרבנת אותה קדימה. ומהר.
היא מרגישה בשריריה נדרכים , ופיה נמשך אחורה. היא מתנשמת ומתנשפת תוך כדי, משתדלת להשיב לעצמה את היכולת לנשום. עייניה הירוקות משקפות פחד, פחד עמוק ומשולהב.
כאב נכנס לשריריה, הראות שלה בוערות. היא התחילה להיות מודעת לכאב, ולעובדה שזה לא ימשיך הרבה זמן. היא לא תוכל לשרוד.
הבתים חולפים על פניה , שקטים ודוממים . הם לא יכולים לעשות דבר.
רגל אחר רגל, במהירות אין סופית , היא מתקדמת הלאה. צעדיה מהדהדים בדממת הרחוב. היא עוברת את כל המכשולים. פחד, פחד תמוה בעייניה , אבל שם גם יש את הנחישות.
הנחישות שלא נותנת לא ללכת לאיבוד, לא לאבד את עצמה בהמון הבתים ובפחד שנוקב בה.