רגש מחוץ לתחום

הכל מתפרק לי בידיים.
המשפחה שלי כבר לא משפחה, הם איבדו את ההגיון לפני הרבה זמן.
הם פועלים אחד נגד השני, בשבילם, רגש לא משחק במשחק שלהם. הוא מחוץ לתחום.
אני עצמי קורסת בין ההריסות של המשפחה, מושפעת מכל פעולה שלהם.
נמאס לי להיות תלויה בהם ולשנות את עצמי על פיהם.
החיים האלה לא מגיעים לי, כל הדיכאון הזה והבכי בלילות מכביד עלי בשעות היום, והנה אני קורסת שוב. בגללי.

אני לא רוצה לקרוס, אני מחכה לתנופה שתרים אותי מעלה… אבל התנופה הזאת לא מגיעה. היא רק הולכת ומתעקבת ואני תוהה, האם בכלל היא תגיעה? האם המצב שלי לא יכול להיות יותר טוב? כי כמו שאני אומרת, תמיד יש תקווה, גם ברגעים הקשים ביותר, היא תצוץ בזמן. אבל התקווה שלי נעלמה ולא תחזור לעולם.