רגשות מצטערת …

לילה כבר ירד כולם ישנים כולם כבר מנמנמים ורק אני יושבת לי לבד בחדרי , אני יושבת וחושבת על הכול על היום שעברתי , על השבועות האחרונים שהיו לי, על השנה שעברתי בשלום , אני יושבת ונזכרת שוב בהכול, אני גם נזכרת באותם ימים של עצב , באותם ימים של בדידות , באותם ימים של אי מנוחה , 
אני יושבת עכשיו ככה , יושבת וחושבת , שבליבי המעוקה יושבת , זה מעט כואב לא השקר שהדמעות מעיני זולגות , הם לא פוסקות אולי זה משמחה אולי זה מעצב אני אינני יודעת , אני יושבת בחדר שלי לבד לבדי אני העט והדף אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עלי , הוא לבן כול כך כמו תינוק שבא רק עכשיו לעולם בעצם כול אדם הוא בריאה חדשה זאת אומרת שתינוק כשהוא בא לעולם , אז הוא בעצם כמו דף חלק ועם נקשקש בו אז הוא יהיה כך זאת אומרת שאני ליפעמים מרגישה כמו תינוק אבל תינוק שבוכה בלי סוף , תינוק שרע לו שהוא לא מבין ממה זה ניהיה לו , תינוק שלא טוב לו אז הוא בוכה ומבקש את אמא שלו , אך אני יושבת לבד למה , ? למה בעצם אני אבל מאוד מחוברת לאמא שלי אז למה דווקה עכשיו שיושב על ליבי משהו שהוא מציק לי למה דווקה עכשיו אני אינני יכולה לגשת לאימי ולבקש ממנה חיבוק ונשיקה, 
אני מפחדת לא רק מהעולם אלה אני מפחדת מעצמי בכלל , זה פחד מוזר כזה אולי זה אפילו לא פחד אני לא יודעת מה זה אני רק מרגישה שאני חייבת לאוצי את מה שאני מרגישה , תמיד כשהייתי קטנה אני זוכרת אז כשהייתי בוכה על הברכיים של אימי אז אמא שלי הייתה מלטפת את פני ואת שערי ושרה לי שיר כדי שירגיע אותי , עכשיו אני כבר גדלתי אני כבר לא ילדה קטנה אבל אני מאוד מתגעגעת לילדות שלי שבעצם היא כבר לא פה 
אני כול כך מרגישה רע שאני לא יודעת למה , עברתי כול כך הרבה דברים השנה שאני מרגישה שזה ממש כאילו בה לי בבום , 
אני לא יכולה לעשות דבר חוץ מלהיכנס מתחת לסמיכתי ולבכות בשקט במיטתי 
ואני יודעת שזה בעצם אשמתי 
לילה טוב לכולם 
מצטערת לא התכוונתי …