קשה לי… זה לא אומר שאני מפונקת

אני מרגישה את זה.
זה קרב יותר ויותר מיום ליום.
היום נשברתי.
היום נשברתי בפעם השלישית.
השנייה הייתה ביום שישי, כשחזרת עם אמי הביתה מארוחת שישי אצל סבתי.
הראשונה… אני לא בדיוק זוכרת היא ככל הנראה הייתה עוד בתחילת חודש אוקטובר.
אני פוחדת… אני פוחדת לא מזה שלא יהיו לי אפשרויות אני פוחדת מזה שיש לי יותר מידי אפשרויות.
אף אחד לא רוצה לחיות בדרך חד סטרית, טוב אני לא מכירה את ה"אף אחד" הזה אבל אני יודעת שהוא אידיוט. ברגע שיש לך יותר מידי אפשרויות אתה מבולבל – אתה פוחד שתבחר בדבר הלא נכון וזה יוצר לך לחץ. אני כרגע נמצאת במקום הזה, של הלחץ. קשה לי? מאד.
בהתחלה בכלל תכננתי לכתוב על התחלה חדשה, התחלה שכנראה אני רוצה יותר מידי.
האמת? כבר הייתי באמצע הקטע כהחלטתי למחוק אותו.
למה? כי כתבתי "למה אני רוצה התחלה חדשה כל כך? טוב לי איפה שאני" ואז הבנתי למה אני כל כך רוצה התחלה חדשה – לא טוב לי.
לא טוב לי אם איך שאני נראית.
לא טוב לי שהממוצע שלי – שכל כך השקעתי בו – נהרס על ידי שתי מקצועות.
מתמטיקה וערבית.
כל כך קשה לי עם העובדה שאני לא מצליחה במבחנים במתמטיקה – אני יודעת את החומר, אני מבינה אותו, טוב מאד, אני מצליחה בשיעורי בית ובכיתה לענות על רוב השאלות כמו שצריך – למה במבחנים לא?
וערבית – מקצוע שאין בו שום אפשרות לבגרות אצלי בבית ספר (מכיוון חוסר במורים) עדיין הורס לי את הממוצע.
לא טוב לי כרגע, לא טוב לי.
אני מבולבלת, אני מרגישה ברצפה, אני לא מצליחה להרים את עצמי כבר.
אני מרגישה שאני עוד מעט מתמוטטת, אבל אני מנסה להשאר על הקרקע,
מה הכי מפריע לי?
מפריע לי שהמורים וההורים וכל המבוגרים בטוחים בזה שאנחנו – דור מפונק.
אנחנו לא מפונקים!!!!!!!!
אנחנו לומדים חומר בכיתה ו שהם ככל הנראה למדו לבגרות!
אנחנו צריכים להתמודד עם עשרה בחנים, שני מבחנים, טונות שיעורי בית, בלבול לגבי החיים כי עכשיו יש כל כך הרבה עבודות וכל כך הרבה כיוונים – וקשה לנו.
למה אסור להגיד את זה?
למה כשאני אומרת את זה בפני ההורים הם מחזירים "אתם דור מפונק שקד" סעמק נשבר לי כבר.
נכון שאנחנו כל היום בסמרטפונים שלנו, אף אחד לא חשב למה?
אני די בטוחה שלשמה אנחנו בורחים – אנחנו מסתתרים מאחורי המדיה בשביל לברוח מהמשבר שאנו חווים כעת.
המבוגרים מאשימים אותנו שאנחנו לא מתקשרים ושזה אשמת הסמרטפונים – חשבתם אולי שאנחנו פשוט פוחדים לדבר?
חשבתם אולי שאנחנו פוחדים שאם נדבר כל החרא שנאגר אצלנו יצא החוצה?
ואז נחשב חלשים.
וחלשים לא שורדים.
ואני לא רוצה להיות חלשה – אבל הכאב ראש שלי מתעצם והדמעות יורדות בפעם הרביעית ואני מרגישה איך הלחץ מתחיל מתחיל להתפרץ.
קשה לי.
למה אסור לומר את זה?