קשה לי לנשום

השגרה שלי כבר לא שגרה- מן הסתם שהיא לא שגרה מאחר ואתה לא כלול בה.
כל הודעה שנכנסת מעבירה בי צמרמורת, מצפה להודעה ממך כמדי יום.
ידעת שאני כמעט כל לילה חולמת עליך, השתוקקת לשמוע בבוקר על פשר החלום.
הקשר שלנו התחיל כידידות, אהבה תמימה- אתה חיכית וחיכית לי, עד שאגדל- ידעת שלא יוכל לקרות כלום כל עוד אני ילדה.
כל יום שישי התלבשתי במיטב בגדיי, ידעתי שאראה אותך בעבודה- וכשחלפת מולי, הבטן שלי התהפכה.
היית מסתכל עלי במבט חטוף- ידענו שאסור שאחרים יידעו. אני מניחה שהיה בזה משהו מלהיב, מסקרן. מבט אחד שלך גרם לאלף מחשבות להתרוצץ בראש שלי.
ידעת שיש מילה אחת, רק אחת, שממיסה את הלב שלי. מילה אחת שגורמת לי להתאהב בך כל פעם מחדש- "יפיפייה".
אחח, כמה אהבתי כשאמרת לי "לילה טוב יפיפייה".

לא מוצאת יותר סיבה לקום בבוקר. אין חשק לחייך או לצחוק.
פתאום, קשה לי לנשום.
בלי אזהרה מוקדמת השגרה שלי התהפכה.
מתעוררת בבוקר ומצפה לראות הודעה ממך על צג הפלאפון שלי-
כנראה שאני צריכה להתרגל לעובדה שזה כבר לא ייקרה.
אני מרגישה ריקנות בפנים.
מרגישה כאילו דקרו אותי בסכין.
קשה לי לנשום, באמת שפיזית קשה לי-
כל דבר בעולם הזה מזכיר לי אותך.
כל שיר, מבט, מקום, משפט.
מישהו מוכן כבר לעזור לי לנשום??
איך אף אחד לא רואה שאני מתה בפנים?
מישהו תלש את הלב שלי מחוץ לחזה, מחץ אותו, דרך עליו, והחזיר בחזרה שיתאחה.
אבל זה לא אתה, אהובי.
אני זו שהציבה את המחסומים.
שלא הרגישה מוכנה.
אתה רצית לקבל אותי בזרועות פתוחות,
אני זו שלקחה צעד אחורה.
ואז הבנתי, אתה לא שברת את הלב שלי- אני שברתי אותו, וכשעשיתי את זה- אני מניחה ששברתי גם קצת את שלך.