קשה לי להודות

אני אוהבת אותך, ובכל זאת קשה לי להודות.
מהשקט שלך, עד לצחוק ולדרכי הסברה שלך.
מההבדלים בינינו, עד לדברים הדומים.
מרגעי השקט שכל מה שאני רוצה לעשות בהם זה לחבק אותך,עד לרגעי רעש שבהם אתה מחרפן אותי.
מהבדיחות המפגרות, לדעות העדינות.
כשאני מנסה למצוא סיבה למה… לא. אני פשוט לא מוצאת.
אני מקנאת לך, לבנות המפגרות שמציקות לך.
אני רוצה אבל לא רוצה.
וקשה לי להודות.
תמיד היה לי.
וזה יפגע בו, וזה יפגע בנו.
אני פוחדת.
האומץ חומק לי מבין האצבעות.
למה אני חייבת לחשוב כל כך הרבה?