קריסה עצמית

איך זה ייתכן שהאדמה שעליו אני עומדת , האדמה שאמורה להחזיק אותי יציבה , יכולה לפעמים לקרוס , ולקחת אותי בתור קורבן , בלי שאעשה משהו רע , משהו שמזיק לו .
אין להאמין כמה התקווה , הביטחון , הסמכות יכולה להתפוגג , בלי התראה .
ובירור המעשים , הבנה ורצון לדעת , וכשהכל נראה מואר וברור , הכאוס קם וחושף את פרצופו המכוער .
רגשות אשמה מטפטפות אל תוכנו , טיפה אחר טיפה .
ואנשים בעל יכולת להציל אותנו מעצמנו , גובים כל כך הרבה , כדורים רבים בעל נזק עצום , מכסים אותנו ומרחיקים אותנו מהבעיות שלנו , אך הם תמיד שם , בוהים בנו בעיניים מחרידות .