קטנה בעולם אכזר – פרק 1

ושוב הייתי לבדי בעולם הרחב.. והפעם הזאת לא היית שונה מהפעמים האחרים ..
איכזבתי את האנשים שאהבתי ושאהבו אותי ועכשיו כל שנותר לי זה לטפוח לעצמי על כתפי ולהגיד בציניות "יופי, דיאנה" ולמצוא לעצמי עתיד חדש.
צעדיי הקטנים וראשי המורכן כנראה משכו את תשומת ליבם של האנשים ברחוב והם בטוב ליבם עצרו ושאלו האם הכל טוב איתי – מגוחך ביותר אם מורשה לי לציין וכי מה חשבו שאעצור אפרוץ בבכי ואספר להם את סיפור חיי.
אני לא כמו כל אותם נערות המסתובבות ברחובות לבושות כמו נערות ליווי מתרפקות על כל אדם ושופכות את סיפור חייהם האומללים בקול רווי ברחמים עצמיים.
אומנם לא גודלתי בבית גדול ומרווח עם משרת פרטי הנלווה אחרינו לכל מקום , ולא נולדתי עם כפית של זהב בפה ובהינף יד קיבלתי את אשר רציתי . . אך את כבוד העצמי שלי לא הייתי צריכה לרכוש בבית כזה .
הרוח הקרירה של תחילת נובמבר נשבה בחוזקה מעיפה מודעות מהלוח מודעות מסיטה שיער מהפנים וגורמת לכל אדם אשר הלך בכיוון הרוח לעצום את עינייו פן תכנס גרגר אבק או חול .
סגרתי את עיניי והן החלו לדמוע . .
תהיתי לעצמי האם זה בגלל גרגרי הליכלוך שנכנסו לעיניי במשב הרוח או שמה אני בוכה על החיים שהתרסקו לי שוב .
לפני שיכלתי להעלות על התשובה הדמעות התגלגלו וזרמו והתווספו חדשות לישנות .
"בכי אילם" כך יוני קרה לאותם טיפות מים מלוחות שזרמו על לחיי כרגע .
רק המחשבה על איך יוני היה קורה לדמעות בלי הבכי גרם לדמעות לרדת יותר .
התיישבתי על ספסל מזדמן ליד בית הקפה "ארומה" והרקנתי את ראשי .
שיערי וצעיפיי נעו עם הרוח ונכנסו לי לעיניים לפה והתערבלו סביבי במהירות .
נשכתי את שפתי התחתונה והכרחתי את עצמי להפסיק לבכות .
לרוב זה מצליח לי אך לא הפעם . .
הדמעות הכריזו נגדי מלחמה כאשר לא נשמעו לי וזלגו ללא מעצור שמות אותי ללעד ובושה באמצע הרחוב .
הרכנתי את ראשי וניגתי אותם במהירות מזיזה את השיער מפרצופי ומרימה את הראש בניסיון של הסתרה .
במבט שמאלה לתמיהתי הרבה ישבה נערה שאפילו לא העיפה בי מבט , הבטתי בה בהפתעה ותהיתי מה עליי לעשות .
זה יהיה מוזר לפנות לדבר איתה , אך מצד שני למה היא התיישבה לידי , יש עוד ספסלים מרובים ברחוב שכזה .
למזלי לא הייתי צריכה לענות את עצמי באינספור שאלות היא פנתה אליי ואמרה : "אני חני , " היא סובבה את ראשה לעברי וחשפה שיניים בחיוך קטן .
"אה , היי – דיאנה . " המעמד היה מגוחך באתי לקום וללכת אבל היא תפסה בידי בתנועה מהירה שהקפיצה אותי .
"את בסדר ?" היא שאלה ועינייה התרחבו .
לקח לי שנייה להבין שהבחורה הזאת מטורללת , שהיא אינה נורמאלית .
" כן , כן . . אני בסדר גמור ." אמרתי וניסיתי לשחרר את ידי מידה מודעת לפרצוף שעשיתי .
"אני יכולה לעזור . . אני יודעת מה מצבך ." היא אמרה ושיחררה את ידי כאומרת 'תלכי , אם תרצי בכך , אך יש לך מה להפסיד ' .
דבריה סיקנו אותי , לא שזאת הפעם הראשונה שאני פוגשת בנערות שהשם שלהן מקורו בתנ"ך והן נזרקו מביתיהם החרדיים משום שהן קיצרו טיפה את החצאית , או החלו לדבר בטלפון עם גברים או אפילו העזו וראו טלויזיה .
אבל היא היית שונה , כ"כ שלווה , כ"כ צנועה בהתנהגות שלה למרות שהיה לה חלוש טעם מזוויעה בבגדים , אבל אנחנו ברחוב שנינו , למישהו באמת איכפת איך אנחנו מתלבשות ?
אולי תהיה לי אחות לצרה ? אולי היא באמת מבינה את המצב שלי ?
לא היא לא מבינה ! לה יש עדיין אמא ואבא , אחים ואחיות , משפחה מורחבת , ואני ? אני לבדי . . נזקקת לרחמי הציבור , ואז חוטפת את זעמם במלוא העוצמה כשמשהו לא מסתדר להם .
אני שק האיגרוף והיא ? בסה"כ נזרקה מהבית ליומיים מחר היא כבר מתייצבת שם בחזרה תחת הבטחה שתשמור על חוקי התורה והמצוות .
"איך תוכלי לעזור לי? תקחי אותי לדירת רווקים מסריחה של איזה חרדי שהזין שלו עומד ?" אמרתי בבוטות נזכרת בבעתה בסיבה לכך שברחתי בשאט נפש לפני פחות משנה מהמשפחה האומנת השישית שלי .
"אל תשתחצני , את לא יותר טובה ממני . . בואי איתי ותראי שהכל יהיה טוב!" היא בקול עדין הביטה בי במבט משתהה וקמה בתוקפנות הולכת ומשאירה מאחוריה שובל של ריח נקי .