קורבן
הצחוק.
אני לעולם לא אוכל לשכוח אותו.
החיוכים.
הלוואי שלעולם לא אצטרך לראות אותם שוב.
הרחמים.
המבטים הללו, ששולחים אליי המעטים שאינם
צוחקים או מחייכים.
אך הם גרועים באותה המידה,
משום שאינם מביעים משהו אמיתי.
הלחשושים.
קולות מזוויעים שילוו אותי לנצח.
אני.
קורבן מנוח הנסיבות.
תגובות (0)