קוקטייל טקילה

הזמנתי את הקוקטייל עם הטקילה ובהיתי בשקט בחברים שלי. היינו בני שש עשרה אבל זה לא הפריע למלצר להציע לי את הקוקטייל שלי ואפילו לתת לי עוד אחד לאחר מכן. זה לא היה ערב שגרתי, לא נהגתי לאכול במסעדות או לשתות קוקטיילים. הדבר הכי קרוב לקוקטייל שטעמתי היה וויסקי מעורבב עם משקה ליצ'י מהשטחים, שממש במקרה הגיע לידיים שלי, ואת שניהם ערבבתי בתוך בקבוק פלסטיק. היינו סך הכל מתבגרים, לכולנו היו מוזרויות וסודות. לחלקנו היו צלקות בלב, לחלקנו על העור ואותו יום שבת בערב היינו סך הכל אנחנו. היה מוזר להסתכל על שלושתנו מהצד. כל אחד התנהג שונה, היה כמעט מובן מאליו שכל אחד הגיע ממשפחה שונה, מצב כלכלי שונה ומוצא שונה. לא היה בינינו דבר מסויים שקישר ביננו אבל האלכוהול עשה את שלו וסוף סוף היה לי מצב רוח מינימלי. "מצחיק שיש אנשים שצריכים לשתות כדי להגיע למצב רוח של בני אדם בסיסיים." אמרתי להם כשכבר יצאנו משם, למרות שאת אחד הקוקטיילים שהזדמנו העברתי בשקט לבקבוק כדי לקחת איתי לדרך. הם לא הקדישו חשיבות גדולה למה שאמרתי, ובאזשהו מובן זאת הייתה הקלה. היה אפשר לומר דברים בלי שיורידו מצב רוח לאנשים אחרים. לכן שתיתי עוד וצחקתי. שמנו מוזיקה כלשהי ופשוט הלכנו ברחובות. הרגשתי שהמחשבות שלי כהרגלן בכל מקום אבל לא במציאות, אבל לפחות זה לא כאב כל כך באותו רגע. לא אהבתי אלכוהליסטים בעברי, אבל הזמן שינה אותי והפך אותי לכל סוגי האנשים שלא אהבתי. ואותו הקוקטייל טקילה עזר לי לשכוח זאת, גם אם לרק שעה בודדה.