צלקת מהעבר… סיפור חיי מנקודה אישית

טוב.. הרבה זמן חיפשתי מקום כדי לפרוק ולספר.
כולם תמיד אמרו לי לא הייתה לך ילדות קשה.. זה נכון, ילדות קשה אין לי.. יש לי עבר קשה.
נתחיל מי זה שאני בת יחידה, הורים גרושים מאז שאני בת יום, יש לי משפחה מצומצמת שגם איתם החיים לא מראים לי פנים יפות ועוד מלא. זה הולך להיות ארוך..
אז הדבר הראשון זה שלא גדלתי עם דמות אב וזה מקשה בעיקר כל ההתנהלות שלי עם בנים.
הדבר היחיד שנשאר לי ממנו זה אלבום תמונות וסיפורים.
בעקבות זה שאני גרה עם אמא ומצבנו הכלכלי לא בשחקים אני נחשפתי לכך שאישה צריכה לנקות, ולהשכיל ככל שניתן ומעבר כדי שיהיה עתיד טוב ופרנסה טובה ובעל זה רק ליופי..
אז גם בגלל שאני בת יחידה אני רגילה לים של צומת לב, אני עומדת על שלי ולא מוכנה לוותר. זה לא תרם רבות לכישורים החברתיים שלי.
אני עברתי מלא בתי ספר, בכל אחד מהם רכשתי אולי 2 חברות גם אם כן היו יותר זה כי הייתי קטנה והם היו שכנים.
הדבר הכי קשה שהיה זה 3 שנים אחרונות בביהס יסודי. הגעתי לכיתה כבר בלי חשק לנסות להתחבר, הביהס היה כל כך שונה מקודמו עד שלא ידעתי מה מותר ומה אסור ומי נגד מי. ישר גיליתי שכולם נגדי, חרם.
היו צוחקים עלי , פשוט הייתי מוקד לצרות שמעתי מילים כמו שמנה,גמדה,מכוערת,קופה,מוזרה ועוד.
הרגשה נוראית .
משפטים כמו מאיפה באת? ומה עבר על השיער שלך? היו רגילים.
כן .. הייתי יצור מוזר שפשוט היה כיף לרדת עליו.
זה נהפך לתחביב . גם של המורה .
הרבה פעמים שמעתי אותה אומרת ומדברת עם תלמידות עלי: אני לא יכולה עוד עם הילדה הזאת מאיפה היא באה עלי ומה יהיה הסוף איתה. מזלי שזאת הייתה שנה יחידה איתה.
בחטיבה והתיכון זה המשיך אבל פחות נורא .
כיתה ז הייתה תקופה יפה שכולם היו חברים של כולם ורק רצו להכיר זה את זה.
אחרי זה הצרות חזרו.
כל אחד מצא לעצמו קבוצה והם סגרו מעגלים שאף אחד לא יכל להיכנס.
כרגיל אני נדדתי ביניהם בלי חברים טובים. מה שעד היום זה ככה.
השמועות פשוט טסו עלי בין כולם ולא הספקתי לעבור או לשמוע חלק מהם בניהם שמעתי אנורקסית, לא מפתיע אחרי ששנים ירדו על כמה שאני שמנה ועד היום אני רק רוצה להיות מקלון ולא משנה לי כמה אומרים שיש לי גוף מושלם ושהיו מתים לכזה דבר.
עוד כמה דברים שצוות המורים והיועצות הכניסו לי לראש זה בעיות קשב וריכוז ושצריך לטפל
אז נכון הריכוז שלי לא בשמיים אבל זה לא סיבה לרוץ בין רופאים.
הבעיה הכי הזויה שהם החליטו לעשות לי זה שאני לא מספיק חברותית ושאני צריכה יותר להתחבר.
נו באמת ? אני האדם הכי חברותי שיש והוכחתי את זה לא מעט פעמים שאני מתחברת לכל אדם ולא משנה באיזה גיל צורה או מין.
הם לא מבינים שהבעיה פה היא איתם! כל פעילות של גיבוש או סדנא אני דואגת מראש לא לבוא! למה? כי זה רק מאחד יותר את הקבוצות שכבר יש ! וכרגיל אני נדחפת ולא מספיק ההרגשה שאני לא קשורה ומנודה אני גם צריכה לשחק אותה חברה שבאה עם ראש פתוח לנסות להתקבל אליהם.
אז כן בנוסף למצב הדפוק גם הצליחו להגיד עלי שאני זונה, ושכולם הספיקו לעבור דרכי.. ואת זה שמעתי דווקא מבנים.
אני רגילה שבנות אומרות את זה אבל הפעם אני שומעת את ההפך, בנות אמרו לי שאני יפה עם גוף פצצה, כרגיל מה שדאגתי להכחיש , וההתפעלות הייתה זה איך שהיו לי כל כל הרבה הזדמנויות ולא מצאתי לי חבר אחד.
גם את זה אפשר להסביר! כל גבר שהתחיל איתי רצה דבר אחד וזה לא קשר ארוך. קשר חד פעמי, סטוץ, וכמובן או נשיקה או לילה במיטה ואם היה יכול היה לוקח ממני את שתיהם!
כנראה השמועות הרחיקו טווח..
למה דווקא עלי הבן אדם שהכי דאג להתרחק מבנים ולהגיד להם רק לא , הדבר הכי רחוק שהלכתי זה נשיקה, ספג את השמועה הכי קשה שיש .. שאני נותנת.
אז במבט עתידי , אני לא יודעת איפה אני אהיה ואם אני באמת אמצע אחד אחרי שאיבדתי את מערכת האמון שלי בגברים בגיל מוקדם שכזה .
אני רק רוצה חיים רגילים, לשנות את החברה,להגיע נקייה משמועות, למקום בו אוכל לפתוח דף חדש להתאחד מחדש עם קבוצה שאהייה בה שייכת.
עבודה שתוכל להעניק לי שכר שאני לא אמצא את עצמי בקרקעית.
ואני רוצה רק תשובה לדבר .. למה זה קרה? ולמה נאלצתי לסבול את כל זה ולחיות בתוך טעות? כל כך הרבה איבדתי .. עד מתי ? זה במילים אחרונות the story of my life.