ציפרמיל

"ציפרמיל זה האבא של הציפרלקס"
אמר לי הפסיכיאטר האנטיפט ,נחסוך את הסיפור ללמה הוא אנטיפט.
חודש ראשון עם הכדורים, חוסר תיאבון אבל בקטע טוב, אוכלת בדיוק מה שצריך ולא מעבר כמו שהייתי רגילה.
בהמשך כבר ה"מערבולות" כמו שאומר לי הפסיכולוג שלי ,המערבולות הריגשיות פחות חזקות ,פחות שוברות ,פחות מנפצות.
המועקות בלב פחות דוקרות ,פחות פוצעות ,פחות מדממות.
זכרונות עבר ספק מדממים ספק ממשיכים לדמם, אבל אולי בשקט בלי לשים לב.
אתה בוכה אבל בלי שום תחושה ,אין לך שמץ מה אתה מרגיש עצב ,כעס או תסכול .
פשוט בוכה באנטיפטיות.
אבל קשה לי לסחוב מרגיש תיק ,אני ,הקרובים אליי ,הלימודים ,החוסר יציבות ,החוסר כסף ,הדכאונות ,החרדות ,החיים.
מותשת , מנסה להחזיק את הראש מעל המיים.
אני לא יודעת אם אני טובעת.
לא יודעת מה יקרה איתי ,מקווה להצליח עם כל המערבולות ,מקווה שהכדורים עובדים כמו שצריך ,מקווה שלא מאוחר מידיי ואני יכולה להציל את עצמי,
כי אני כבר לא יודעת .
מקווה שאני בדרך הנכונה.
אולי זה רק אני ואתה אלוהים ,תן לי כוח ,תן לי סימנים ,תן לי סיבות להחזיק חזק ולא ליפול .
תן לי סיבות להמשיך הלאה.
תעזור לי לנווט את הספינה הזאת בחיים האלא.
מבקשת שתושיט לי יד ,אני פה למטה מחכה לך.