נ.ר5
אוקיי אז בחודשיים האחרונים.... זה מה שוקרה אצלי והייתי חייב לפרוק. כמובן שההתחלה של סיפור התרחשה לפני ךפחות ארבע שנים. לקראת האמצע זה כבר החודשיים האלה. אני לא מצפה שתקללו עכשיו את אותו ילד. או שתתחילו במילות ניחומים "מסכן" "הילד הזה מפגר לאללה" או כאלה. אני רוצה שתקראו! ותבינו! ותפנימו! שיש בריונות בעולם! שכל יום אנשים חווים דברים הרבה יותר גרועים מהסיפור שלי! אם אתם רואים מעשה בריונות, תילחמו על ה"קורבן". אם אתם נהפכים לבריונים בעצמכם... תסתכלו על עצמכם! ותבינו שעשיתם עוול לאותו ילד ולכל מי שאוהב אותו. זהו. זה המסר שרציתי להעביר, זה ולפרוק את כל מה שהיה בי. תודה שקראתם, אם קראתם

צב(ו)עים – סיפור פריקה

נ.ר5 01/08/2016 2221 צפיות 13 תגובות
אוקיי אז בחודשיים האחרונים.... זה מה שוקרה אצלי והייתי חייב לפרוק. כמובן שההתחלה של סיפור התרחשה לפני ךפחות ארבע שנים. לקראת האמצע זה כבר החודשיים האלה. אני לא מצפה שתקללו עכשיו את אותו ילד. או שתתחילו במילות ניחומים "מסכן" "הילד הזה מפגר לאללה" או כאלה. אני רוצה שתקראו! ותבינו! ותפנימו! שיש בריונות בעולם! שכל יום אנשים חווים דברים הרבה יותר גרועים מהסיפור שלי! אם אתם רואים מעשה בריונות, תילחמו על ה"קורבן". אם אתם נהפכים לבריונים בעצמכם... תסתכלו על עצמכם! ותבינו שעשיתם עוול לאותו ילד ולכל מי שאוהב אותו. זהו. זה המסר שרציתי להעביר, זה ולפרוק את כל מה שהיה בי. תודה שקראתם, אם קראתם

1החיים שלי נצבעו באפור כאשר ההורים שלי אמרו לי שאנחנו עוברים דירה. הרחק-הרחק… הרחק מהמקום בו גדלתי, בו ביליתי… בו חייתי. הייתי עצוב. "עצוב" זו לא המילה הנכונה. הייתי מרוסק. להיעלם לחברים שלי באמצע החיים? אמרו לי לא לספר לאף אחד, שאף אחד לא יבוא אחרינו, שלא ירחמו עלינו. אבל הייתי חייב לספר. אז סיפרתי. סיפרתי לשני החברים הכי טובים שלנו ועברה עלינו תקופה קשה, ואיתם, אחרי שסיפרתי להם הכל… אחרי שהחיים שלי נצבעו באפור הם נצבעו שוב בצהוב. צהוב… צהוב המסמל שמחה, אושר, זהב, הארת פנים. אבל כל פעם שהייתי חוזר הביתה, הרקע החום של הארגזים הגדולים מלאים הצעצועים והספרים צבעו את החיים שלי בחום. חום של סגירה, בגידה, חום של משהו שתוקע אותך בקופסא. ככה זה היה. בחוץ צהוב ובפנים חום. עברנו דירה…
פחדתי להתחיל חיים חדשים, להכיר חברים חדשים, לימודים חדשים, להתרגל לקיצורי דרך מביה"ס הביתה, לשבילים, לדרכים… נכנסתי לכיתה באיחור. ארבעים תלמידים בגילי נועצים בי עיניים, פחד. המורה מפנה לי מקום… לידך. פחדתי לשבת אבל קיבלת אותי בשמחה. חייכת והכרת את עצמך ואני את עצמי. עברנו יחד שנים של ידידות, צחוקים, חייכנות, לפעמים ריבים… צבעת את החיים שלי באדום. אדום של חיוך ושמחה. אדום של מקום בלב. עד שהוא הגיע. וצבע את החיים של שנינו בשחור. שחור. בעוקצנות, בשנאה, בכעס הוא תקף אותנו. היינו שנינו "קורבנות". כל יום אני ואתה היינו הולכים יחד מרכלים ומדברים כמה שאנחנו לא יכולים לא לגלגל עיניים כשהוא עובר או לשנוא כל מה שהוא עושה.
עד שאני והוא דיברנו. והוא צבע את החיים שלי בכחול. כחול של הבנה ושלווה, ידידות וחברות. הגעת אליי והזכרת לי כמה שלא סבלתי אותו, בדגש על זמן עבר. החלטת להתעלם מהעובדה שסיפרתי לך כמה וכמה פעמים שיישרנו קו. אבל אתה פירשת את זה כצביעות. נלחמת, עקצת, קיללת פגעת… ולבסוף שלפת אקדח… וירית. באמצע החזה שלי. דם מילא את ראשי. איך אני אצליח שוב לחזור לחיים?
תפסו את מקומי. הפכת לבריון. התחלתי לצבוע את חיי בצבעי הסכנה. חידדתי עפרונות והתחלתי לדקור את עצמי במקומות הכי כואבים. בכיתי, נלחמתי בשיניים על מקומי בחיים ובכיתה. עד שנשברתי וצבעתי את חיי ברסיסים של שבירה ודיכאון. פתחתי חלונות, עליתי למקומות גבוהים. אתה בטח מאושר ועצוב. מאושר כי ניסיתי. עצוב כי בדיוק כמה ילדים עצרו אותי. בכיתי דם, ירקתי וניסיתי לחזור להכרה… לחיים חזרה.
אתה יודע?
הבנתי… שלא צבעת את החיים שלי בצבעים שונים. צבעת את עצמך. מבפנים אתה שחור רקוב. מגעיל. גועל נפש ובושה לאנושות! אתה צובע את עצמך באדום ומתחבר לאחרים… בסופו של דבר אתה מתחיל לצבוע את עצמך שוב בצבעי שנאה וכעס. עד שאתה שחור והילד כבר ויתר. ויתר לחיים ואתה עובר לילד הבא. אז אתה ויתרת על חבר לחיים. חבר אמיתי ולא צבועים. לא חברים שחברים שלך בגלל שאתה עשיר, או בגלל שאם הם לא יהיו לצידך הם יהיו אומללים.
אז אתה הפסדת חבר לחיים.
ואני? אני הפסדתי את חיי לאחרים.


תגובות (13)

חחחח…אתה יודע מה יהיה הכי קל בשבילי להגיד נארי?
*זה כתוב טוב*.
וזהו, להתעלם מכל השאר.
משהו בי לא נותן לי.
זה…דפוק בכל כך הרבה רמות מדהימות ורגשיות.
לא באמת גורם לי להפנים משהו שלא ידעתי קודם, אבל גורם לי להרגיש כאב כאילו חתכתי לעצמי את הידיים עכשיו עם סכין יפנית.
זה כתוב כמו סיפור מקסים, אבל זה לא מקסים, זה נורא.
פשוט תמשיך הלאה. לא שיש לך ברירה.
דרך אגב, בריונות נובעת מאיזשהי מצוקה של בן אדם, לא מתוך רוע. מצוקה שדרושה טיפול. בבקשה אל תכעס עליו…אני יודעת שזה נשמע אבסורדי, אבל הוא פשוט…נזקק. אני מקווה שהדברים יטיבו עמו ביום מן הימים. ובעיקר איתך.

09/03/2015 22:29

אני מסכימה אתך, ואני לא רוצה לנחם אותך, אני מקירה טוב את נושא הבריונות ולא בגלל שאני קורבן לבריונות, אבל מדרכים אישים אני מבינה. אני קראתי את הסיפור ובכיתי, בכיתי מכל מני סיבות, בכיתי כי הייתי עצובה, עצובה שנושא הבריונות הוא לא רק בראש שלי ובמחשבות שלא עוזבות אותי, אלה הוא קיים גם במקום הכי קרוב עלי, האתר. ובכתי גם מגאווה, גאווה על כך שאתה מספיק אמיץ כדי לפרוק. אני לא רוצה לגעת לך בנקודות רגישות אבל אני מאוד מתעניינת בנושאים כאילה ויש לי שני שאלות. אותו בריון שאמרתה שירה בך, עדיין מרביץ לך בבית הספר ו… בכלל?
ואתה עדיין חותך?
אני לא רוצה שתענה לי אם אתה לא רוצה, אבל אני רוצה שתענה לי על מה שאמרתי לך, ותגיד לי מה אתה חושב על התגובה שלי.
ואני גם רוצה שתראה את זה, שתדע שאתה לא היחיד.
https://www.youtube.com/watch?v=uwLHgJwjB20
זה לא קישור, תכתוב את זה בסרגל של הכתובת למעלה ותראה. (זה קצת סותה אבל לא מסתירים עובדות). תסלח לי עם לא הייתה מרוצה מהסרטון, או אם דיכאתי אותך. אני רק רציתי להראות שאכפת לי.

09/03/2015 22:37

    או, זה כן קישור. והיא כתבה את התגובה שלה בזמן שאני כתבתי את שלי.

    09/03/2015 22:38

נאור אתה יודע מה הכי גורם לי להרגיש רע עם הסיפור הזה?
שמחצית ממנו ויותר קרה לי גם החלק של המעבר דירה והחלק של הבריונות נגדי. זאת ההרגשה הכי חרא בעולם ובאמת שאני לא הייתי מסוגלת לתאר את זה יותר טוב מאיך שאתה תיארת.
הסיפור שלי מאחוריי אבל אני רואה את מה שאתה כותב ואני פשוט יושבת ואומרת לעצמי "מה לעזאזל אנשים חושבים לעצמם כשהם פוגעים ככה באנשים?!" אין לי תשובה לשאלה הזאת אבל מה שכן חשוב לי מאוד שתדע שהכי חשוב זה לא לתת לזה לשבור אותך, אף פעם!!
אני רוצה שתדבר אתי על כל מה שעובר עליך ואני רוצה שתהיה הילד השמח ששמו נאור הילד שהיה לפני הסיפור הזה.
אני מאחלת לך המון הצלחה, אתה כותב מוכשר ואולי אחד הילדים הכי מדהימים שנמצאים באתר הזה.
תשמור על עצמך ואני פה לכל בעיה.

09/03/2015 22:57

וואו, מדהים! ועצוב כל כך! אני יודעת שביקשת לא, אבל אני רוצה רק להגיד דבר אחד עליו- אל תפנה לו מקום בחיים שלך ואל תיתן לו לגרום לך לאבד אותם (חס וחלילה). לא נשאר לי מה להוסיף אחרי התגובות של כולן מעליי אז רק שתדע שאם אתה רוצה לדבר אני כאן.

09/03/2015 23:50

ותמיד תזכור: אתה יותר חזק ממנו (נפשית) והחיים שלך חשובים יותר מכל דבר אחר. אז תחשובחיובי, תקיף את עצמך באנשים אוהבים ותומכים שיעזרו לך… ותמשיך ליהיות שמח

10/03/2015 00:02

נהניתי

10/03/2015 03:59

    ממה נהנת ? הוא אשכרה שפך את החיים שלו ואת אומרת נהנתי ?!

    01/11/2015 19:14

ועוד משהוא, אני יודעת יצאתי מטומטמת, אז אני יודעת שלא באמת "ירו בך", (זה דיי ברור פשוט זה נשמעה שאני חושבת שבאמת ירו בך) ופפר, שקט!. ואני לא הבנתי עם הוא פגע בך פיזית ואם לא אז איך? עכשיו אני פחות "גאונה"?

10/03/2015 14:59

נאורקה אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל אני לפחות חברה שלך. למרות שלא דיברנו המון זמן, ואין לי מושג למה.
אבל רק שתדע ותזכור לחיים: א) אתה כותב מעולה! באמצע הסיפור התחלתי פשוט… כמעט לקנא (!) ביופי של הכתיבה שלך.
ב) זה יעבור. גם אני עברתי סוג של בריונות, מזמן, מזמן, כשהייתי בכיתה א- ב'. ואני יודעת איך זה מרגיש. אז אני רוצה שתזכור שאתה מדהים ואוהבים אותך ואתה יכול לעבור את זה. ואם אתה צריך גם תצא עליו. אני את כל זה עברתי וכשמישהו עושה לי משהו (ותאמין לי שיש המוןן מעצבנים אצלי בבית ספר) אני יוצאת עליו. תעשה אפילו אצבע שלישית בסתר. זה עוזר לחברה שלי.
אתה יכול להגיד לו שזה לא בסדר, ולמי הוא בכלל עושה את זה? בסופו של דבר הבריונות הזו לא עוזרת לו ולא לאף אחד אחר, ובסופו של דבר אנשים מתים מזה.
ולך למנהל\ת, ותגיד את הכל (!)
זה נשמע כמו משהו שלא עוזר בכלל, אבל תאמין לי שזה יעזור. אפשר לנהל איתו שיחה, להזהיר אותו, להרחיק אותו ולהשעות.
ואני יודעת שאני חופרת ואני אוהבת אותך אהבה של ידידות וכנות. אהבה ממש אמתית. רק תזכור את זה. ותכתוב לי. אני כבר לא יכולה לסבול את זה שחברים שלי נפגעים לי.

10/03/2015 17:04

קודם כל, הכתיבה שלך מאוד יפה. אני ממש קיבלתי צמרמורת.
דבר שני, אנשים יכולים להיות רעים. אנשים יכולים להיות מטומטמים. אבל מה זה משנה? שהם יהיו מטומטמים, שהם יהיו רעים. יש גם אנשים אחרים, ודווקא הם טובים, ואתה יכול להתיידד איתם.
אז אם הילד הזה עשה לך משהו- אל תדבר איתו יותר. בזה נגמר הסיפור. ואם מתישהו הוא יתנצל בפניך- תסלח לו. זה ירפא אותך.
וגם אל תחשוב על זה הרבה- מה שהיה היה. זה הגורל. הכל זה לטובה.
זהו זה. לא צריך לבכות, לא צריך לשרוט את עצמך בעזרת עיפרון. זה לא יועיל לאף אחד.
זה מה שיש לי להגיד.

02/08/2016 10:35

כל כך מרגש ועצוב. אהבתי את האופן שבו בחרת לכתוב את הנושא הזה של בריונות, את הצד של הנפגע מה הוא מרגיש, ותיארת את זה בצבעים. מאוד אהבתי את תיאור הרגשות בצבעים. הסיפור הוא מאוד עמוק בעיניי. וגם מרגש, בוא נגיד שירדו לי כמה דמעות.
ונכון אנשים זה רוע. זה פשוט רוע.
+5 את כותבת מדהים.

17/08/2016 03:29

כל חיי לא סבלתי בריונים ועכשיו נתת לי סיבה אמיתית וחיה.
כתיבה מדהימה!!

26/09/2016 16:05
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך