צב(ו)עים – סיפור פריקה

חחחח…אתה יודע מה יהיה הכי קל בשבילי להגיד נארי?
*זה כתוב טוב*.
וזהו, להתעלם מכל השאר.
משהו בי לא נותן לי.
זה…דפוק בכל כך הרבה רמות מדהימות ורגשיות.
לא באמת גורם לי להפנים משהו שלא ידעתי קודם, אבל גורם לי להרגיש כאב כאילו חתכתי לעצמי את הידיים עכשיו עם סכין יפנית.
זה כתוב כמו סיפור מקסים, אבל זה לא מקסים, זה נורא.
פשוט תמשיך הלאה. לא שיש לך ברירה.
דרך אגב, בריונות נובעת מאיזשהי מצוקה של בן אדם, לא מתוך רוע. מצוקה שדרושה טיפול. בבקשה אל תכעס עליו…אני יודעת שזה נשמע אבסורדי, אבל הוא פשוט…נזקק. אני מקווה שהדברים יטיבו עמו ביום מן הימים. ובעיקר איתך.

אני מסכימה אתך, ואני לא רוצה לנחם אותך, אני מקירה טוב את נושא הבריונות ולא בגלל שאני קורבן לבריונות, אבל מדרכים אישים אני מבינה. אני קראתי את הסיפור ובכיתי, בכיתי מכל מני סיבות, בכיתי כי הייתי עצובה, עצובה שנושא הבריונות הוא לא רק בראש שלי ובמחשבות שלא עוזבות אותי, אלה הוא קיים גם במקום הכי קרוב עלי, האתר. ובכתי גם מגאווה, גאווה על כך שאתה מספיק אמיץ כדי לפרוק. אני לא רוצה לגעת לך בנקודות רגישות אבל אני מאוד מתעניינת בנושאים כאילה ויש לי שני שאלות. אותו בריון שאמרתה שירה בך, עדיין מרביץ לך בבית הספר ו… בכלל?
ואתה עדיין חותך?
אני לא רוצה שתענה לי אם אתה לא רוצה, אבל אני רוצה שתענה לי על מה שאמרתי לך, ותגיד לי מה אתה חושב על התגובה שלי.
ואני גם רוצה שתראה את זה, שתדע שאתה לא היחיד.
https://www.youtube.com/watch?v=uwLHgJwjB20
זה לא קישור, תכתוב את זה בסרגל של הכתובת למעלה ותראה. (זה קצת סותה אבל לא מסתירים עובדות). תסלח לי עם לא הייתה מרוצה מהסרטון, או אם דיכאתי אותך. אני רק רציתי להראות שאכפת לי.

נאור אתה יודע מה הכי גורם לי להרגיש רע עם הסיפור הזה?
שמחצית ממנו ויותר קרה לי גם החלק של המעבר דירה והחלק של הבריונות נגדי. זאת ההרגשה הכי חרא בעולם ובאמת שאני לא הייתי מסוגלת לתאר את זה יותר טוב מאיך שאתה תיארת.
הסיפור שלי מאחוריי אבל אני רואה את מה שאתה כותב ואני פשוט יושבת ואומרת לעצמי "מה לעזאזל אנשים חושבים לעצמם כשהם פוגעים ככה באנשים?!" אין לי תשובה לשאלה הזאת אבל מה שכן חשוב לי מאוד שתדע שהכי חשוב זה לא לתת לזה לשבור אותך, אף פעם!!
אני רוצה שתדבר אתי על כל מה שעובר עליך ואני רוצה שתהיה הילד השמח ששמו נאור הילד שהיה לפני הסיפור הזה.
אני מאחלת לך המון הצלחה, אתה כותב מוכשר ואולי אחד הילדים הכי מדהימים שנמצאים באתר הזה.
תשמור על עצמך ואני פה לכל בעיה.

וואו, מדהים! ועצוב כל כך! אני יודעת שביקשת לא, אבל אני רוצה רק להגיד דבר אחד עליו- אל תפנה לו מקום בחיים שלך ואל תיתן לו לגרום לך לאבד אותם (חס וחלילה). לא נשאר לי מה להוסיף אחרי התגובות של כולן מעליי אז רק שתדע שאם אתה רוצה לדבר אני כאן.

ותמיד תזכור: אתה יותר חזק ממנו (נפשית) והחיים שלך חשובים יותר מכל דבר אחר. אז תחשובחיובי, תקיף את עצמך באנשים אוהבים ותומכים שיעזרו לך… ותמשיך ליהיות שמח

נהניתי

ועוד משהוא, אני יודעת יצאתי מטומטמת, אז אני יודעת שלא באמת "ירו בך", (זה דיי ברור פשוט זה נשמעה שאני חושבת שבאמת ירו בך) ופפר, שקט!. ואני לא הבנתי עם הוא פגע בך פיזית ואם לא אז איך? עכשיו אני פחות "גאונה"?

נאורקה אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל אני לפחות חברה שלך. למרות שלא דיברנו המון זמן, ואין לי מושג למה.
אבל רק שתדע ותזכור לחיים: א) אתה כותב מעולה! באמצע הסיפור התחלתי פשוט… כמעט לקנא (!) ביופי של הכתיבה שלך.
ב) זה יעבור. גם אני עברתי סוג של בריונות, מזמן, מזמן, כשהייתי בכיתה א- ב'. ואני יודעת איך זה מרגיש. אז אני רוצה שתזכור שאתה מדהים ואוהבים אותך ואתה יכול לעבור את זה. ואם אתה צריך גם תצא עליו. אני את כל זה עברתי וכשמישהו עושה לי משהו (ותאמין לי שיש המוןן מעצבנים אצלי בבית ספר) אני יוצאת עליו. תעשה אפילו אצבע שלישית בסתר. זה עוזר לחברה שלי.
אתה יכול להגיד לו שזה לא בסדר, ולמי הוא בכלל עושה את זה? בסופו של דבר הבריונות הזו לא עוזרת לו ולא לאף אחד אחר, ובסופו של דבר אנשים מתים מזה.
ולך למנהל\ת, ותגיד את הכל (!)
זה נשמע כמו משהו שלא עוזר בכלל, אבל תאמין לי שזה יעזור. אפשר לנהל איתו שיחה, להזהיר אותו, להרחיק אותו ולהשעות.
ואני יודעת שאני חופרת ואני אוהבת אותך אהבה של ידידות וכנות. אהבה ממש אמתית. רק תזכור את זה. ותכתוב לי. אני כבר לא יכולה לסבול את זה שחברים שלי נפגעים לי.

קודם כל, הכתיבה שלך מאוד יפה. אני ממש קיבלתי צמרמורת.
דבר שני, אנשים יכולים להיות רעים. אנשים יכולים להיות מטומטמים. אבל מה זה משנה? שהם יהיו מטומטמים, שהם יהיו רעים. יש גם אנשים אחרים, ודווקא הם טובים, ואתה יכול להתיידד איתם.
אז אם הילד הזה עשה לך משהו- אל תדבר איתו יותר. בזה נגמר הסיפור. ואם מתישהו הוא יתנצל בפניך- תסלח לו. זה ירפא אותך.
וגם אל תחשוב על זה הרבה- מה שהיה היה. זה הגורל. הכל זה לטובה.
זהו זה. לא צריך לבכות, לא צריך לשרוט את עצמך בעזרת עיפרון. זה לא יועיל לאף אחד.
זה מה שיש לי להגיד.

כל כך מרגש ועצוב. אהבתי את האופן שבו בחרת לכתוב את הנושא הזה של בריונות, את הצד של הנפגע מה הוא מרגיש, ותיארת את זה בצבעים. מאוד אהבתי את תיאור הרגשות בצבעים. הסיפור הוא מאוד עמוק בעיניי. וגם מרגש, בוא נגיד שירדו לי כמה דמעות.
ונכון אנשים זה רוע. זה פשוט רוע.
+5 את כותבת מדהים.

כל חיי לא סבלתי בריונים ועכשיו נתת לי סיבה אמיתית וחיה.
כתיבה מדהימה!!