פשוט רוצה לפרוק
ניסיתי לשחק את עצמי חזקה, לא מחפשת אהבה, מתעניינת רק בתשוקה רגעית. ניסיתי לא להתאכזב ולא להיקשר, בחיים לא להתאהב, כי בתוך תוכי אני כל כך פוחדת להפגע. הרי מי רוצה לקום בבוקר ולגלות שלא אוהבים אותו? כולם רוצים להיות נאהבים, לפעמים פחות מלאהוב בחזרה, וזו בעיה. לקחתי את כולם כמובן מאליו, נתתי ללב שלי הוראות מיוחדות לא ליפול לאף אחד בידיים. זו התוצאה, ריקנות אינסופית תוקפת את ליבי, כי עכשיו כשכל תערובת הרגשות שלי תוקפים אותי בחזרה, ומוצאים כוחות לגרום לדמעות לזלוג מעניי אני מרגישה שבורה. הקול השפוי שבי שואל"אבל למה?" הרי הנה יופי, לא נקשרתי לאף אחד, לא התאהבתי, לא רציתי אף אחד, הייתי חזקה. אז מדוע אני בוכה כשאני מגלה שאין לי אהבה? אז מדוע עכשיו אני כל כך עצובה. בסופו של דבר, תתכחשו כמה שתרצו, כולנו צמאים לנסיך המושלם או לנסיכה היפיפייה, שיוקיעו אותנו מהחיים העגומים שלנו וביחד ליצור סוף רומנטי ויפה.
תגובות (2)
את צריכה להרשות לעצמך להשתחרר קצת, כי כשאת ניצבת מול "האם להיפתח בצורה הזו או לא"- לרוב,הדבר היחיד שמונע הוא החשש מפגיעה שהיא. רוב האנשים נמנעים בגלל החשש מהפגיעה. אנשים רוצים להיות נאהבים, לפעמים יש סוף, ולפעמים הסוף הוא לא בידיהם. עדיף להנאות מההווה ולקחת לקחים , ללמוד לתפעל את עצמך, מלמנוע. ואני בטוחה שיבוא אחד שיגרום לך להרגיש מספיק בנוח, עם הכל.
תודה רבה לך, ממש עזרת לי לחשוב אחרת, אני חושבת שאת צודקת מאוד (-: אני אעיז יותר…