פשוט למות-חלק 1
כל הזמן משווים אותי לכולם. ואני לא יכולה להיות צבועה ולומר שאני לא משווה אף אחד לאף אחד, אבל אני עושה את זה בפרטיות במחשבות ולא אומרת לאנשים בפרצוף, "כן נכון שאתה טוב בזה אבל אח שלך טוב יותר.", יש דברים שלא אומרים.
רוב הנוער לא עושה את זה לאף אחד אבל אנשים מבוגרים הם סיפור אחר לגמרי. למשל הורים, אתה יכול לבוא ולומר שקיבלת ציון כלשהו ולומר שיחסית לשאר הציונים בכיתה הציון שלך ממש טוב והם יצעקו לך להפסיק להשוות את עצמך לאנשים אחרים כי הם לא מעניינים אותם, כמה דקות אחרי זה הם באים ומתחילים להשוות אותך לאנשים אחרים, לילדים של חברים שלהם, לאחים ולאחיות שלך והשד יודע למי עוד. איך זה עוזר להם בדיוק להוריד את הביטחון העצמי שלי? אם זה היה מישהו אחר, למשל מישהו מהכיתה, שהיה אומר לי דבר כזה לא הייתי שמה לב, באמת שלא היה אכפת לי אבל כשההורים שלי עושים את זה אני מתחילה פשוט להרגיש ריקה מבפנים.
לפעמים אני פשוט רוצה למלא את האמבטיה להכניס את הראש ולעולם לא לצאת.
אני פשוט רוצה למות.
תגובות (3)
את כתבת "פשוט למות" אבל תדעי שהחיים לא כאלה נוראים. בעולם יש אסונות טבע, מלחמות, אנשים שנולדים עם פגמים, רעב. לא חסר תאמיני לי. תסתכלי על הכוס החצי מלאה. גם ההורים שלי היו משווים אותי לילדים אחרים, אבל את יודעת מה? לא התייחסתי לזה, כן זה כואב, זה מציק. אבל בסוף-כל-סוף זה החיים שלך, צריך להתגבר. רק את יכולה לבנות לעצמך את החיים, אף אחד חוץ ממך לא יעשה את זה. בהצלחה!
אני מודעת לזה שיש הרבה מאד אנשים, יותר ממיליון שחייהם קשים הרבה יותר משלי, ואני מודעת לעובדה שיש לי מזל לכך שיש לי חיים כמו שיש לי אבל מה אני יכולה לומר, האם זה מונע מכל בן אדם שהוא לחשוב שהחיים שלו נוראיים לפעמים? לא. כי מנקודת המבט של אותו אדם באותו רגע החיים שלו לא טובים, ולו אישית רע, זה לא מונע את העובדה שיש אנשים שרע להם הרבה יותר.
זה נורא יפה אבל טיפה מוגזם.
(את יכולה להוסיף דמות, כל אחד יכול לכתוב שלוש ככה שאת מוזמנת לכתוב שלוש.)