פשוטה אך מורכבת

אני אדם פשוט, עם סיפור חיים מורכב.
הרצון שלי פשוט – להיות נאהבת, כמו שאני, בלי הגדרות, בלי סיבוכים, בלי "עדיף לי רק בתור ידידים".
אני מוכנה לקבל כל אחד (כמעט), שמצליח לעמוד בקצב שלי, לעקוב אחר דבריי ולהצטרף לחגיגה הגדולה שנקראת: 'החיים'.
אז למה זה כל כך קשה, לעזאזל?
אולי כי אני בדיוק באמצע – לא דתיה, וגם לא חילונית.
ללא הגדרות, חיה לפי ערכי המצפון והמוסר שהחיים הכתיבו לי, ולא לפי נורמת חיים מקובלת.

מעניין שבשתי הקבוצות, הבנים שואלים את אותן השאלות… רק מכיוונים אחרים.
קבוצה אחת פוסלת כי אני לא דתיה מספיק, וחשוב להם לדעת, ממש על ההתחלה אם אני 'שמורה', ואילו הקבוצה האחרת מפחדים מכך שלא אזרום איתם למיטה, אפילו שרק עכשיו הם שלחו לי הודעה.
ואני? באמצע. כרגיל. מנסה להבליג על השאלות האישיות והחושפניות כל כך, שאנשים זרים מרגישים בנוח לזרוק אותם ישר על ההתחלה. מתנהגים כאילו הם איזה חיות טרף, מהלכות שעסוקים בזה כל היום, ולא (אם נודה על האמת המרה), חבורה של שטופי הורמונים שמפחדים להישאר לבד, ומסוגלים להתפשר על יופי ואופי, העיקר שיהיה להם מי שתחמם להם את המיטה – לפני או אחרי החתונה. (תלוי לאיזה קבוצה אתה שייך).

ואני תוהה, ממתי הפכנו לכל כך חד-מימדיים?
רצון פשוט כמו אהבה, וזוגיות טובה – הפכה לתמונת פרופיל ומכבסת מילים מנוסחת היטב (או חסרת טאקט, ומלאה בשגיאות כתיב ברוב המקרים), שנועדה להבין כמה כסף יש לך בחשבון, ועד כמה את שווה את הזמן והמאמץ, והאם כדאי להתמקד בך מבין החמש בנות שבדיוק שלחתי להם את אותה ההודעה (שגנבתי מאתר ציטוטים), או שאולי אמשיך ואבדוק את שאר האופציות.. סתם למקרה.. את יודעת.

ובכן, לא אני לא יודעת.
כי אני מעדיפה להתמקד כאן, ובהווה.
להתרכז באדם אחד ולשמוע מה שבאמת יש לו לומר, והמראה הוא שולי, ולא לעבור בדרך על עוד כמה פרופילים, כי אולי יש סיכוי שפיספסתי משהו.
ובכן, מבזק-חדשות: אתם תמיד מפסידים משהו. בגלל זה קוראים לזה בחירה.
אתה בוחר במשהו, תוך כדי שאתה מוותר על משהו אחר. וכן, זה שווה את זה.

אז אולי אני באמת מורכבת? או שאולי.. כשזה זה הכל נהיה פתאום פשוט, ושוכחים את מה שעברנו בשביל להגיע לרגע הזה, הנכון והפשוט.
אולי.