פרפרים

הסתפרת. כל כך יפה לך.
טוב, אני מרגישה סטוקרית רצח כי אני בוהה לך בוואטסאפ כבר 10 דקות ואין לי מושג למה אז אני אפסיק את זה עכשיו. אני רואה אותך, אחרי שנה שלמה שלא ראיתי אותך. בתמונה, אבל עדיין. נחשב, לא? אתה כל כך יפה והלוואי שהיית פה בשביל שאני אוכל להגיד לך את זה. להגיד לך בפשטות, כי אתה מבין אותי. לדבר איתך ולהיות אני, בלי לנסות למצוא חן וכך גם אתה תדבר איתי. הכי פשוט ונקי בעולם. תהיה אתה, כי רק אתה יודע.
בעצם, זאת הפעם הראשונה שאני מאוהבת. מזל שזה אתה. אף אחד אחר לא גרם לי להרגיש כמו שאני מרגישה עכשיו. אני יושבת כאן, בחדר שלי ובקושי מצליחה לכתוב כי הידיים רועדות. כל הגוף שלי מצטמרר רק מהמחשבה עליך.

יודע מה זה פרפרים? חרק עם כנפיים גדולות.
כשאתה בראש שלי הפרפרים משתלטים לי על כל הגוף וזה עושה אותי מאושרת ממש. מן הרגשה טובה כזאת שאני לא רוצה שתיפסק.
משב ממש עדין של רוח נכנס לחדר. אני יכולה להרגיש אותך. אני באמת יכולה, אתה כאן, איתי. אני לא מדמיינת. אני לא משוגעת או משהו כזה. אתה באמת כאן, אני מוכנה להישבע לך. רק אל תלך שוב. לא שוב. קשה לי כשאתה מתרחק, זה גורם לפרפרים הרעים לחדור לי לגוף ואז אני מרגישה אותם עפים לי בתוך הורידים. אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת במיוחד. היא אפילו מסוגלת להכאיב לי.
אתה כל כך יפה. מבפנים ומבחוץ. אני אוהבת אותך. אני, באמת.
אנחנו יכולים לשבת שעות ולדבר על מלא דברים מוזרים, שאפילו אנחנו לא נבין ושאין להם שום קשר לשיחה, כי לשיחות שלנו אף פעם אין נושא.
בוא נצחק שוב, כמו שאנחנו יודעים. בוא תצחיק אותי מכל משפט שני שאתה אומר, לא משנה כמה חסר היגיון הוא, כי רק אתה יודע להצחיק אותי ככה. נסתכל על הכוכבים, נדבר אליהם למרות שזה מוזר ואז תהיה שתיקה מביכה כזאת ואז אני אצחק צחוק מוזר ואתה תישאר אדיש, כרגיל אבל בכל זאת יעלה לך חיוך קטן, כי זה מצחיק. נשב על דשא, אפילו אם יש לנו קוצים בתחת אבל זה ממש לא מפריע לנו כי השיחה תהיה כל כך מעניינת ומסיחת דעת.
בוא נתאהב, כמו שרק אנחנו יודעים. אני בטוחה שיהיה כיף. 120 אחוז, חישבתי במחשבון.
המחשבות עליך מרגישות חזקות יותר מתמיד והן רק מתגברות. נזכרת בכל הרגעים הקטנים וזה מציף אותי. הפרפרים האלה, הם בכל מקום. אני מרגישה. מרגשת אותי המחשבה לחשוב עליך. מרגש אותי להתרגש ממך.

אני מאמינה בפרפרים
ואתה?