פרפרים – פרויקט נגד ביריונות. – חלק רביעי

הם בועטות לי בתיק ויוצאות מהכיתה תוך כדי לגלוג על בגדיי..
אני בוכה בלי קול ..רק דמעות
מסתכלת על עומר
ועומר פשוט
נעלם במחשבות ..
בוהה באויר
חושב על משהו
..

אני שוב חושבת למה כל הרוע הזה מגיע לי
עומר מסתכל עליי
העיינים שלו נוצצות
אני מנגבת את הדמעות שלי ויוצאת מהכיתה
יופי , ככה נתתי להם שוב להשפיל אותי
ועוד מול עומר.. הוא יצחק עליי לנצח !
אני הולכת .. אני לא יודעת לאן , אבל הולכת
אני יורדת במדרגות
הולכת לכיון החצר
מחפשת מקום נטוש
ולבסוף מוצאת ספה
בחיים לא ראיתי את הספה הזה קודם לכן
הוא התחבא לו מאחורי שיח ..
אני מתבוננת בו
" ירין ובר היו פה . 1997 "
אני מחליטה שהספה ישנה .. שאף אחד לא ראה אותה עד עכשיו ..
שזה יהיה מעכשיו הספה שלי ..

אני יושבת שם ומתחילה לבכות
לחשוב למה זה מגיע לי
אני שומעת את הצלצול
ומחליטה שלא להיכנס לכיתה
אני ישאר על הספה.
אני לא צרייכה עוד זיבולי שכל והתעללויות
אני ישאר על הספה

נשארתי על הספה ..
חשבתי על עומר
הוא כלכך נחמד
אולי הוא לא כלכך רע כמו שחשבתי..