פריקת מטען כבד!
אוקי, אז אני רוצה לספר לכם את הסיפור שאני בטוחה שלא יקרה/קרה (והאמת שאני מתפללת שלא יקרה לאף אחד) בגילי.
אני בת 15
ובחודשים האחרונים קרה לי הדבר שהכי פחדתי ממנו,
סבא שלי נפטר, שלא נדבר על זה שחודש וחצי לקח לי בכלל להגיד את המילים האלה בייחד ״סבא-שלי-נפטר״
סבתא שלי (אישתו) גם נפטרה אבל זה היה שהייתי בת שלוש, בקושי הספקתי להכיר אותה אז לא הבנתי מה אני מפספסת, מה אני מאבדת…
אבל סבא שלי זה סיפור אחר, נתחיל בזה שבפעם הראשונה נכנסתי איתו לאמבולנס לפני כמה חודשים (יום לפני ״יום הזיכרון לחללי צה״ל״) אחרי שראיתי אותו רזה וחלש מאוד שוכב במיטה, שתמיד אני רואה אותו הכי פעיל בעולם ותמיד הייתה לו את הכרס הקטנה הזאת בבטן ונראה בריא ולא חיוור…
שראיתי אותו ככה, נשברתי והתחלתי כמובן לבכות- אני לא אשכח את זה בחיים, אני זוכרת שאבא שלי לא ידע מה לעשות והוא היה בלחץ היסטרי ואני צעקתי שיתקשר לאמבולנס ובסוף כך עשה, ואת כל הלילה ביליתי אני אבא שלי בבית חולים עם סבא שלי…
ואז הוא חזר הביתה אחרי שבוע.
ואז שוב אחרי שבועיים מצאתי את עצמי באמבולנס עם אבא וסבא שלי- טראומה לכל ילד בן 15
ושם הוא נשאר חודשיים!
כן,כן! חודשיים שאני הולכת אחרי הבית ספר לבית חולים,
חודשיים שאני הולכת עם אבא שלי כל לילה לבקר אותו,
חודשיים שבחופש הגדול במקום לעבוד כמו שאר הילדים אני הולכת ומאכילה את סבא שלי שפעם אם מישהו רק הציע לעזור לו היה מתפרץ ואומר שהוא מסתדר לבד (והוא באמת הסתדר לבד)
וזה היה שהוא היה בכרורגי (אם מישהו מבין בזה, אני אישית אם זה לא היה קורה לי לא הייתי יודעת מה ההבדל)
שהוא היה בטיפול נמרץ זה בכלל היה גרוע, היינו הולכים והאחים של אבא שלי (שרק שמתחשק להם לבוא הם באים) היינו הולכים בשבתות ברגל (אנחנו שומרים שבת, והדרך היתה ארוכה-אבל נשבעת שהייתי עושה את זה כל יום ויום בחיי ורק שלא ימות)
אני לא זוכרת יום אחד, בעצם רק יום אחד בכל בחודשיים האלה- רק יום אחד לא באתי!
הייתי כלכך קשורה אליו והסיפורים שלו, כל המלחמות שבהם הוא נלחם, כל מה שהוא עבר והוא מספר את זה בצורה כלכך מרתקת שאין מצב שלא תקשיבו… חוץ מהבני דודים שלי שכמעט ולא באו, אולי רק לנכד הראשון ולי מעניין אבל במיוחד לי (עזבו, משפחה מתוסבכת,אח אחד כופר והאח השני חסיד מברסלב).
בקיצור אחרי שיצא מהטיפול נמרץ הועבר לבית הבראה, בגלל שהוא הרבה זמן לא היה בפעילות השרירים שלו היו ״ישנים״ נקרא לזה? והוא היה צריך לשקם את עצמו מזה, שם היה חצי חודש בערך,
שם זה כבר היה בעיר רחוקה מידי אז יום אחד הלכנו ויום אחר לא (כמובן חוץ משישי שבת), שם הוא היה נראה כלכך טוב!
מתפקד! אוכל לבד! עצמאי! שם הוא יצא החוצה אחרי חודשיים שלמים לאור השמש! (ואני לא מגזימה)
לגמרי חשבנו שהוא יצא מזה… אפילו שיפצנו לו את הבית בשביל שיוכל לתפקד עם כיסא גלגלים בבית שלו.
ואז פתאום הוא לא הרגיש טוב, ואז מישם הכל היה מהר כזה קיבלתי הכל בבום!!!
הביאו אותו לבית חולים באותה עיר (רחוק מהעיר שלנו) ושם מה לא היה לו? גילו לו גידול, גילו לו זיהום וגילו לו שמשהו לא בסדר בלבלב שלו…
ולא הבנתי מה קורה כאן, אבל הרי הכל היה בסדר, לא?
ההיינו בבית חולים ובאנו לשם כל יום, למרות שזה רחוק ידענו שהמצב לא טוב אבל עדיין חיינו באשליה שהכל יסתדר.
ואז באה הרופאה באותו יום (אני עדיין קוראת ליום הזה ״אותו יום״) והשיחה שלה על סבא… נכנסתי בתמימות עם אבא שלי
ואז..ובלי שום רגש פשוט שפכה הכל!! ושאני אומרת הכל, אני מתכוונת ל ה כ ל!
שאין לו עוד הרבה זמן, הסבירה לנו על הבעיות שיש לו וכמה זה חסר-סיכוי ובואו נגיד שמהחדר יצאתי מטראומה ענקית… לקח לי איזה שעה עד שהצלחתי לדבר ובכלל ועקל את הכל, ופה כבר הבנו שזהו זה בעצם.
(לוקחת נשימה)
אני זוכרת שבערב אחרי שאזעקנו את האחים הם באו ואז אחרי שיהיינו שם כמו 4-5 שעות ירדנו לשתות קצת בלובי של הבית חולים ואז האחים (גם הנכד הראשון בא באותו יום) החליטו שהיום כבר לא יקרה כלום ונסעו חזרה הביתה,
ואבא שלי (?) אמר אין מצב! תסעו אתם, אני נשאר בעיר
ותכננו לישון אצל דודה שלי (מצד האמא שלי)
לפני שהלכנו ישבנו על הספא מחוץ לחדר של סבא שלי ודיברנו…
ואני זוכרת שהמשפט שלי בין האחרונים היה ״אבא! רוצה לשמוע משפט חכם? -אם אתה רוצה להצחיק את אלוקים, תכנן תוכנית״
וזה המשפט בין היחידים שזכורים לי משם, ואז רצינו ללכת באנו להיפרד מסבא וללכת לבית של דודה שלי
ואבל כמובן שזה לא היה כמו שתכננו במקום להיפרד מימנו כדי שאנחנו נלך, הוא הלך… לאט לאט הלך
הדופק שאני רגילה לראות על 112 פיתאום 50!!!
ואני נשארתי בפה פעור ובנתיים אבא שלי הובא לשיחה עם הרופא ושמעתי במעורפל ״תתקשרי״ ואחרי שיצאתי מהשוק הבנתי שהוא רוצה שאני אתקשר לדודים שלי (האחים שלו)
התקשרתי והסברתי להם ת׳מצב ומשיחה הזאת אני לא זוכרת כלום חוץ מזה שאמרתי לו שהדופק שלו חמישים ותבואו מהר..
נכנסתי לחדר של הרופא שדיבר עם אבא וראיתי את אבא שלי מרוכז ומקשיב לכל מילה ונכנסתי והקשבתי
הרגע שהרופא אמר ״זה עיניין של זמן״ רצתי החוצה וטרקתי את הדלת והתחלתי להזיל דמעות.
אחרי זה נכנסו אני ואבא שלי לחדר של סבא שלי ואבא שלי התחיל לבכות, שתיינו בכינו, אבל מתי בכיתי בכי תמרורים זה היה ששמעתי את אבא שלי צועק ״אבא!, אבא! בבקשה אל תלך!״ זה שבר אותי!
אני זוכרת שהיה לי פיפי (אני יודעת שזה הכי דפוק בעולם אבל הייתי חייבת פיפי, כנראה לא הייתי צריכה להיות בחדר באותו זמן- אני מאמינה שהכל משמיים) אבל כשחזרתי מהשירותים שזה היה באמת שניה, הדופק היה על אפס!
אוי האפס הזה לא יצא לי מהראש שבוע… כל פעם שעצמתי את עיניי היה את האפס האדום המהבהב והמכוער הזה של מד הדופק.
נשארתי מחוץ לחדר עדיין מסתכלת על האפס בוהה בו,
אבא שלי יצא בוכה אלי וחיבקתי אותו חיבוק חזק חזק
ופשוט אבדתי כוח ברגליים נשענתי בקיר והתיישבתי על הרצפה ובכיתי!
לא הפסקתי לבכות שעתיים! בשעתיים האלה כבר האחים באו הנכד הראשון שלו הזיל איזה דימעה שתיים…
שמו אותו במקרר כזה ששמים גופות כדי לשמר אותם וממש לא רציתי לבוא, אז נשארתי בקומה של החדר שלו.
וזהו, ומאז לא סיפרתי על זה לאף אחד!
שום חברה שלי לא יודעת!
כן,אני מאלה המופנמים, אבל אני סוג מיוחד של מופנמת… אני מופנמת שלא יודעים שהיא מופנמת, אני צוחקת ומדברת והכל אבל זה מין תעתוע- אולי אני מדברת הרבה אם חברות שלי ואבל ת׳אכלס הם בקושי יודעות עלי דברים, וככה אני גם לא מקבלת כל מיני שאלות שלא בא לי לענות עליהם!
מאז שסבא שלי היה בבית חולים עברו כבר חמישה חודשים…
ואף אחד, בעצם רק חברה אחת שלי ידעה, יש לי כלכך הרבה חברות שאני כלכך אוהבת.. וזה לא שאני לא סומכת עלייהם פשוט בתקופה הזאת גיליתי כמה אני מופנמת!
וזהו זה מה שעברתי, אני ילדה בת חמש-עשרה שראתה את סבא שלה מת!
תגובות (6)
בס"ד
אני רוצה לבכות. שורף לי הלב. איך החזקת מעמד עם כל זה חמישה חודשים???
אני מכירה את זה שמציגים כאילו הכל בסדר וצוחקים והכל בזמן שמתים מבפנים. זה סבל גדול מאד. כאילו לא מספיק סבלת לפני כן.
הסיפור שלך כל כך כואב לי. אני איתך בלב. תהיי חזקה, והלוואי שלעולם לא תדעי עוד צער ותוכלי לרפא את הכאב שלך ותהיי שמחה ויהיה לך טוב תמיד.
את נשמעת לי נערה מיוחדת עם לב רגיש. לא כל אחד מסוגל ללכת לבקר את סבא שלו כל יום ולא כל אחד מסוגל לבכות גם כשקורה הכי גרוע.
יש לך לב טוב, ככה זה נשמע לי, ואת בן אדם זהב טהור. אני מעריצה אותך שאת שומרת שבת ומאמינה שהכל משמיים. את בן אדם מיוחד מאד, אני לא סתם אומרת.
אני רוצה לחזק אותך ולחבק אותך ולאחל לך את כל הטוב והמתוק בעולם. הלוואי שאלוקים ייתן לך שנה טובה ומתוקה, שנה מדהימה ומלאה שמחה, כח, ברכה והצלחה, בריאות וחיים טובים ומתוקים!! בעזרת ה' אני אתפלל עליך ביום כיפור. תתפללי גם עלי, טוב? אני חושבת שיש לתפילות שלך כח חזק.
גמר חתימה טובה!
אוהבת המון – טובה.
וואו! איזה חמודה את! תודה רבה רבה..
אני אתפלל בעז״ה!
לפני שאני אתחיל, אני אקח את כל מה שתכננתי לכתוב ואזרוק לפח דמיוני.
כן, ככה זה יהיה הכי טוב.
אני לא מכירה אדם שמת, וקשה לי להבין את זה. הכי קרוב אליי שמת היה האח הצעיר של סבתא שלי, אדם שהייתי בבית שלו אולי פעמיים שאני זוכרת. יכולתי להבין את סבתא שלי. בכורה מבטיחה לך הימנעות מהמצב בו האחים האחרים מתים לפניך, וזה כואב כשהיא באה וסוטרת לך בפרצוף. חוץ מזה, לא היה לי ממש צער.
לכן, את אדם מאוד אמפתי ומתחשב. אני לא יכולה להזדהות עם אנשים אחרים, ואת הזדהית. אני מבקרת את סבא וסבתא שלי פעם בחודש, וגם בביקורים האלה אני מפגינה יותר עניין בטלויזיה. הערות כדוגמת: "את הבכורה, תוותרי", "שיעורי הריקוד עוזרים לך להיות לא-שמנה!", "אני ואחים שלי לא רבנו אף פעם", "זה לא נכון, כי למעשה…" ומלמולים בלתי ברורים בספרדית לא ממש מעודדות את הקשר. הם לא רעים, הם יופי של סבים וסבתות, אבל זה כנראה תלוי בי.
זה יפה שאת מסוגלת להתחבר לאנשים ככה, ואני מניחה שאחרי קשר כזה זה קשה מאוד להתנתק. אני גם סוג של מופנמת בצורה שלך, רק שזה יותר בולט כי אני לא פופולארית כמוך, כנראה. את בחרת שלא להיחשף מול 'חברותייך' מסיבה מסוימת, ואין כמו החופשים הקרובים כדי להתנתק קצת ולחשוב על זה.
בדבר אחד עיקרי אני לא מסכימה איתך. אני מבינה שבאותה הסיטואציה המחשבה הייתה בלתי נמנעת, אבל בדיעבד לאחר חמישה חודשים זה משהו אחר.
אמרת שהרופאה דיווחה על המצב של סבא שלך ב"הכי חוסר רגש". קודם כל, -אני- יכולתי להגיד לך את זה ואז הרגש היחיד שהיה לי היה פחד מזה שתכעסו עליי. זה קצת יותר חסר-רגש.
שנית, זו העבודה שלה. גם קברנים\ות, פתולוגים\ות ודומיהם\ן לא מתעניינים באישיות של האדם המת. היא כנראה מבשרת דברים שכאלה כמה פעמים בשבוע, ואחרי כמה פעמים כאלה מראה המשפחה שחושבת 'איזו חסרת רגש' אולי קצת מעורר את העצבים.
ובסך הכל, היא חייבת להגיד את האמת לסבא שלך, ואתם הייתם בסביבה. אם הדבר לא פוגע במטופל נפשית ועלול לגרום לו פגיעה בעצמו, זה הכרחי.
סליחה, אבל זה פשוט לא הוגן כלפי אותה הרופאה.
אני חושבת שלא תוכלי להתאושש מכך במאה אחוז, אבל תנסי לקחת את עניין המופנמות כחשבון נפש. אם את לא מרגישה בנוח להיחשף, תחשבי האם זה בגלל חברותייך או בגללך, ואם את בכלל מעוניינת בכך. אני מקווה שאת ואביך ושאר משפחתך תתאוששו מזה, במידת האפשר.
שנה טובה מלאה בשמחה ושינויים שיגרמו לך להיות מאושרת יותר, כמובן. גם בריאות.
גמר חתימה טובה!
תודה, וגמר חתימה טובה גם לך…
אומנם זה לא עינייני אבל עצה קטנה: תנצלי כל זמן שיש לך עם סבא וסבתא שלך! מניסיון(כפי שהבנת)
ולגבי הרופאה, הרופאה אמרה את זה רק לי ולאבא שלי, סבא שלי בקושי ידע את מצבו…
ובגלל שאבא שלי דיבר איתה וגם הייתה איתו ילדה בת 15 שבקושי מבינה מהחיים שלה היא יכלה לעשות את זה ביותר עדינות
למרות שמיצד שני טוב שאמרה לנו הכל וכמו שאומרים ״שמה את הקלפים על השולחן״ ולא הסתירה דבר,
אבל פשוט קיבלתי את זה בצורה קצת לא טובה…:-/
אני באמת לא רוצה להיות כמו כולם, להגיד" אויש מסכנה בטח היית עצובה. שתרווי רק נחת משמיים" בלב קר ופרצוף קודר. אני יודע שזה המשפט הכי מעצבן שאפשר להגיד, אני יודע מנסיוני. לספר לך משו? לא שואל בעצם. שבוע אחרי שזה שמהמשפחה שלי נפטר(לא עומד לספר, אם תרצי אספר לך בפרטי) אז יצאתי מהבית- כנסת ואיזה זקנה בת -800 אמרה לי בדיוק ככה, אני חולם את זה כל לילה ולילה מחדש."אויש חמוד, אתה דומה בול שתי טיפות מים ל-$$$$$$$. שתקבל רק אהבה מאחרים" בלי הבעה, הלב שלה היה ריק כמו, כמו.. בחים לא הצלחתי לתאר את הריק שיש בתוך ליבה. אני פשוט רצתי בחזרה לבית-הכנסת ורק בכיתי ובכיתי, בכיתי איזה שעתיים עד שבא איזה מישו ואומר לי "חמוד, אני צריך לסגור פה"
כן, גם הוא בלב קודר ובלי נשמה. רצתי הביתה ולא ישנתי כל הלילה, או בשבוע שאחר כך. ומאז אני כבר לא מאמין באלוקים, לא שומר ולא כלום. פעם אחת דודה בדרגה 586476756 באה ואמרה לי(היא מאמינה):"אני חושבת ש$$$$$$ היה מאושר בגן- עדןאם היית חוזר לשמור" היתעצבנתי, אני פ]שוט רציתי לקחת סכין ולדקור אותה. צרחתי בלי בושה:" את סתם זקנה מטומטמת! אך את מעזה לדבר על $$$$$ שאת לא היית איתו כל ייו! תמותי ותשרפי בגיהיניום יבת של%^*$ " ועוד כמה קללות…(אם לה הזכרתי רק אני הלכתי אליו בחצי שנה אחרונה של חייו…
שלך,
NIVS
אני רוצה לדבר איתך בפרטי, אבל שאני נכנסת לפרופיל שלך הוא לא נותן לי ״צור קשר עם…״ (כמו שכתוב לכולם)
אז אני אשמח אם תשלח לי הודעה!